לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Optimistic, Realistic


Innocence is worth more than this world has to offer

Avatarכינוי:  Rayen

בת: 35





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2008    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
242526272829 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
2/2008

one year back


זה התחיל בערך לפני שנה.

כלומר, לפני שנה בדיוק...

אבל זה התפתח כבר לפני. בדיחות כאלו, אתם יודעים.

בחג האהבה של שנה שעברה הייתי בסדר. באמת! אף על פי שאני שונאת את החג.

נפרדנו שבועיים לפני, והאמת שזה הרגיש נכון... כי זה לא היה זה, ואפילו לא היה טוב.

נפרדנו ברוח טובה, והוא כתב לי במסנג'ר. אז זרמתי, ידידים, מה לא?

אז עוד הייתי תמימה.

והוא זרק את זה, בנונשלנטיות שכזו- "אני עם האהבה שלי היום."

ואני בלעתי רוק מול המסך וכתבתי לו 'וואה' מתלהב יתר על המידה. כבר ידעתי.

אני לא טיפשה. אבל בנונשלנטיות כזו?!

זה לא שקינאתי. אני זאת שזרקתי אותו, אז מה שבכיתי קצת?

הוא לא היה סתם, אחרי הכל. אז היה לי קשה לסיים.

התפוצצתי מבפנים והתחלתי לבכות.

התקשרתי אליה והיא שתקה, כי גם זה היה דפוק.

היא שתקה ואני בכיתי.

 

השיחות איתו נמשכו עד חמש- שש בבוקר.

הייתי מתעוררת בשמונה והולכת לחזרות. חוזרת בשמונה בערב, שוכחת לאכול ובאה לדבר איתו שוב.

הוא היה שולח לי סמיילים של חיבוק ואומר שהוא חיכה לי.

זה היה מקסים בעיניי.

הוא היה חבר שלו.

חבר שלו שמדבר איתי, מצחיק אותי, מעלה לי את האגו.

וזה קפץ.

קבענו, ביטלנו.

קבענו שוב...

וככה זה התחיל.

הוא על המיטה שלי, לבוש סווצ'רט לבן, עם שיער שחור ופרוע.

"חם פה משהו, לא?" אני ממלמלת בחיוך ומורידה את הסווצ'רט האדום שלי. 

הוא צופה בי, מחויך עם הרגליים על המיטה, ברכיים מקופלות.

"אז מה..." אני מתקרבת בגיחוך, "עדיין חושב שאני כזאת כוסית?"

"בואי, בואי, תעשי סיבוב..." הוא תופס ביד שלי ומסובב אותי לאט.

"על מה את מדברת... בטח שאת כוסית, את." ומושך אותי אליו, מתיישב באותה תנוחה בחזרה.

אני נשנעת על ברכיו עם הידיים. "אה, כן?"

"כן."

"בטוח..?"

"אהא."

"יופי." ונישקתי אותו.

טעות מספר אחת.

 

הוא הלך. הניחוח שלו נשאר בחדר, ריח גברי שכזה, נעים. הרגשתי אותו גם על עצמי. על העור שלי, על השיער...

 והדבר היחיד שהייתי מסוגלת לחשוב הוא שאני ממש חייבת להתקלח. לא נרגעתי. הייתי חייבת להתקלח.


עברה שנה.

יותר מדיי זמן.

 

ועכשיו... בעשרים דקות הספקתי להתעצבן, להגיד דברים, להתחרט ולהגיד שאני אוהבת.

מערכות היחסים האלו...

אני צוחקת.

נכתב על ידי Rayen , 27/2/2008 20:40   בקטגוריות אני, אתה ואני, עבר  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



situation, aggravation


בחוץ יש ריח של גשם מאובק.

הכביש רטוב, מכוניות מעלות אדים מהמנוע.

על השולחן נס קפה, קצת חלב, סוכרזית אחת.

החלון בחדר של ההורים פתוח וgoo goo dolls ברקע.

עייפות קלה, חזרות ארוכות... לימודים מייאשים.

שגרתי משהו.

מחכה לטלפון פה, ואסמס שם.

מסמנת איקס גדול על שלוש טבלאות ייאוש בו זמנית.

אחת לחזרות.

אחת לדיאטה ויומולדת.

אחת לסופי השבוע ההם. טבלה בראש.

שגרתי משהו.


ככה זה נראה.

"חיים משבת לשבת..." הוא אומר.

"לא." אני מוחה בקול שקט ומחבקת, "חיים משישי לשישי. בשבת הכל נגמר."

נכתב על ידי Rayen , 26/2/2008 16:43   בקטגוריות אני, סיפרותי  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של *blackheart* ב-26/2/2008 17:24
 



alter ego


סיימנו עם האגו.

 

"אני מקווה שטוב לך איתה, ועם כמה שזה ישמע הזוי, אני ממש שמחה בשבילך. מגיע לך להיות מאושר. אולי יום אחד נשב אצלי בחדר של המחשב בחושך עם הפוך ונדבר על כמה שטוב. מיצינו, לא?"

 

נמאס לי לאבד.

אני מחזירה וזהו.

אותו ואותו.

מיצינו.

נכתב על ידי Rayen , 24/2/2008 20:51   בקטגוריות אני, ידידות, אופטימי  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של *blackheart* ב-26/2/2008 17:20
 



bad day


עובר עליי יום רע.

לא סתם יום רע מהימים האלו שעושים לך מבאס בלילה.

אלא יום רע מאוד.

 

אני חושבת שהבנתי את העיקרון פה.

זה לא מספיק.

זה לא מספיק שאני לומדת כל יום עד שלוש בבצפר, כי אנחנו לא לומדים עד שבע- אז הבצפר שלי לא טוב.

ובעצם בבגדים לא רואים שהשמנתי, אבל כשאני מרימה את החולצה... רואים שאני צריכה דיאטה, אבל גם אם אני ארזה,

אני עדיין לא אהיה רזה. אני אהיה בסדר. כי מה לעשות... אלוהים לא נתן לי גוף משהו.

ואני גם תמיד אהיה נמוכה.

וזה לא כל כך יפה, אבל זה בסדר! כי יש עקבים.

אבל בלי עקבים, זה לא מספיק.

והטעם שלי בבגדים? הוא תמיד ילדותי. וזה לא משנה שזה מה שאני אוהבת, הפואנטה היא שזה ילדותי.

והוא חייב להשתנות.

ו88 במתמטיקה זה לא ציון טוב. למען האמת, בארבע יחידות זה ציון ממש גרוע. כי הרי אני מסוגלת למאה.

אז מה זה משנה שאני מרוצה.

וזה לא משנה שתאטרון זה אחד הדברים שיותר חשובים לי בחיים. זה הרי לא מתמטיקה, אז אני תמיד צריכה לוותר על תאטרון.

כי לימודים זה הכי חשוב, ולמי אכפת שתאטרון חשוב בשבילי?

ואני אף פעם לא אהיה חכמה כמו אבא שלי.

כי אבא שלי היה כל כך מוצלח, ואף פעם לא השקיע יותר משעתיים בשיעורי בית, ותמיד היה לו מאה בהכל.

וזה לא בסדר שאני לא כמוהו, כי אני חייבת להיות מושלמת גם.

מה שאני זה פשוט לא מספיק.

אני מצטערת, סבתא, אני לא הנכדה המושלמת. אז אולי עדיף שאני פשוט אעלם, ואז תהיי מרוצה.

אני מצטערת, אני לא הבת החורגת שרצית... אני בכלל לא כמו הבת שלך ואני לא עובדת. ואני לא שוטפת כלים בלי שמבקשים ממני.

ואני ישנה עד מאוחר, ולא מחשיבה אותך לאמא שלי.

אני מצטערת שאני לא טובה מספיק.

 

נמאס לי. אני צריכה לחזור לבית שקט, ואני צריכה לרצות לחזור הביתה.

אבל בבית אחד יש מלחמה ועוינות קרה, ובבית שני אני פשוט לא מספיקה.

נמאס.


"גם אם לא היה לי אותך, לא הייתי רוצה אותו."

"תודה לך..."

"לא.. אל.. כלומר, אני לא יודעת מה הייתי עושה אם לא היה לי אותך."

"אני.."

"אני מצטערת, זה קיטשי."

"לא."

נכתב על ידי Rayen , 23/2/2008 19:27   בקטגוריות אני, שחרור קיטור  
קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , החיים כמשל , 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לRayen אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Rayen ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)