Optimistic, Realistic

לאט לאט הצ'ק ליסט נמחק ואני אצטרך לחשוב על חדש.

למרות שזה משמח אותי- אני משיגה את כל מה שרציתי שלב אחר שלב.

עכשיו נשאר רק להמשיך ככה :]

אומרים שלא טוב לפתוח יומנים ישנים של אנשים אחרים.

בסרטים תמיד רואים גיבורים ראשיים קוראים יומנים ונשברים לחתיכות.

ובאחת המגירות כבר כמה וכמה חודשים מונחים שלושה כאלו- עם כתב שקצת קשה לי להבין והרבה מידע שעלול לפתוח לי את העיניים,

או לגרום לי לבכות במשך שעות, או גם וגם.

אני נמצאת במצב מבולבל שכזה, שאני לא מבינה מה טוב לי ומה רע לי.

או שבעצם אני מבינה אבל הכל מתערבב והכל קורה נורא מהר, ואז קשה לי להבחין.

אני שוקעת בספרים, מנסה בכל אופן, ובסרטים כדי למצוא מפלט קצר מהמציאות.

וזה לא שהמציאות כזו גרועה- המציאות שלי בעיני אחרים נראית כזאת ורודה, וכמובן שכל אחד והבעיות שלו,

אבל כרגע אני מפחדת מכל המטענים שעולים בי מהעבר הרחוק, שעלולים להיסגר עם היומנים האלו...

או להיפתח מחדש ולכאוב כמו פצע טרי.

לאחרונה נפתחתי להרבה אנשים וסיפרתי הרבה פרטים שבדרך כלל אני מדחיקה ומסתירה.

אולי הדחקה זו באמת הצורה הכי בריאה להתמודד עם כל זה.

ואולי אני פשוט צריכה להיפתח לאנשים הנכונים... מי יודע.

"אני לא צריך יום מיוחד בשנה כדי להגיד לך שאני אוהב אותך. אני אגיד לך מתי שארצה וכמה שארצה- אז הנה, אני אוהב אותך עד השמיים!!"

אני לא צריכה הרבה, לא כסף ולא מתנות יקרות.

אני צריכה מילים יפות בשביל חיוך גדול.

לאט לאט אחזור שנתיים אחורה ואכתוב שוב.

אחח, מוזה... כמה התגעגעתי!

funny...

כל מה שצריך זה מפגש רנדומלי כדי לגלות שכואב לי לראות אותך, אבל זה עובר בדיוק אחרי חמש דקות.

שבוע חדש, התחלות חדשות ובתקווה קצת שיפוצים ותוספות לחיים.

נתחיל בקעקוע החדש שבו אני כל כך חושקת.

presenting and rebuilding- the new me.