Optimistic, Realistic

כן, אני הולכת יחפה באמצע הרחוב.

אבל רק כי נקרעו לי הסנדלים והייתי חייבת לזרוק אותם.

כן, אני עדיין לא חזרתי הביתה בתשע בבוקר.

אבל רק כי נעלו את הדלת מבפנים והשאירו את המפתח במנעול.

כן, אנחנו שוכבות בגן שעשועים ליד המגלשות.

אבל רק כי על הספסלים אין צל ולא רואים בכלל את השמיים.

כן, עבר עליי לילה קצת סוער.

אבל אני מחייכת. וצוחקת. וטוב לי.

אז תפסיקו לשלוח אליי מבטים מרחמים, מאשימים או מאוכזבים.

כן, כן, אתם!

האזרחים הכה חרוצים שתמיד היו מושלמים, ללא רבב.

אני בת שבע עשרה, לעזאזל!

אז תנו לי ללמוד מהטעויות שלי.

There's something I don't understand

The only way a woman is gonna' want a man

The only way you'll ever keep her in your hands

Is breakin'.. apart.. her heart

Don't tell her she's the reason that you live

Don't give her everything that you got to give

If you want to keep the girl for as long as you live

Just breakin'.. apart.. her heart

אחח.. כואב לי להודות, אבל השיר הזה צודק.

אז, השלבים הם כאלו-

1. להוציא את האידיוט מהראש.

2. להוציא אותו מה-"מערכת".

3. להוציא אותו מהלקסיקון.

4. להפסיק להימשך לכאלו מסוגו.

5. לא לאבד את עצמי בכל זה.

אירוני, אבל אני אופטימית.

ולא בוכה. רק בלילה, למשמע קצת מוזיקה רומנטית אולי... וזה לא בכי. זה סתם דמעות.

אז ככה מרגיש להיות שוב מאוהבת.

כואב עד שאני בוכה בלי הפסק.

כן, כבר הספקתי לשכוח למה הפכתי את כולם לידידים בשנה האחרונה...

עריכה:

01:36- זה נגמר רשמית.

הכל לטובה. הכל לטובה.

אני מניחה את ראשי על ברכיו.

הוא מדליק סיגריה.

מקשקש לו קצת על פילוסופיה, פסיכולוגיה ואידאולוגיה.

ואני רק מודה על הסחת הדעת.

היום בצהריים, כשבכיתי מול המסך והודעתי בזה מולה, לא חשבתי שאוכל סתם לעצום עיניים ולהקשיב בעיון למילים חכמות שמחלחלות. חשבתי שהראש יהיה עסוק בזה ורק בזה.

אבל הנה, כבר סיגריה רביעית נגמרת לה ואני עדיין בסדר.

חשבתי שאהיה לי אי שם, בעולם הפסימיות שלא כל כך הולם אותי. מתחילה לעשן כמו שנה שעברה.

לא, דווקא הופתעתי.

אני עדיין נושמת, עדיין צוחקת, עדיין אופטימית, למרות הכל.

וככה הכי טוב לי.

איתך או בלעדיך.