Optimistic, Realistic

אני לא מסוגלת לקרוא. או לכתוב.

או להתרכז. או לישון.

או לרוקן את הראש מבלי להיעזר באלכוהול.

או לצחוק. או להתרגש.

אני כל כך אובר-דרמטית שזה משהו.

.so tell me how to get back to summer paradise with you

.not that it was summer

.or paradise

.but it was alright

אחח, איך אני אוהבת לגרום להבין שהם רוצים אותי ואז להשאיר אותם בתור אופציה.

כמו התמכרות מטורפת לתשומת לב, כמו שאנשים שמכירים אותי יקראו לזה.

מדהים איך אני מוצאת דרכים לפצות על החוסר באקשן.

"זה לא שאני באמת שמחה ומאושרת כל הזמן, אני פשוט בנאדם אופטימי שמאמין שיום אחד זה באמת יהיה טוב יותר."

אני חושבת שבניגוד לתוכן המשפט- זו ממש שיא הפסימיות, אבל היי, זה מה יש :)

איזה מגניבות ומיוחדות כל הבנות האלו שמאמינות שיצליחו להחזיק בידיד עם הטבות, להשאיר אותו בגדר סקס בלבד.

גם אני הייתי כזאת פעם, ממש בטוחה שאני מסוגלת לא להיקשר רגשית.

עם הראשון נשארתי שלוש שנים, עם השני שנה וקצת והשלישי כולה חודשיים וחצי, אבל עד עכשיו לא מצליחה להתנער.

אני חושבות שאנחנו בנויות דפוק ביולוגית.

אני ממש לא מרוצה מזה, אבל היי, צריך להתמודד עם המציאות וקודם כל להפסיק לשקר לעצמך.

לא הייתי מוותרת על שום 'ידיד' כזה שהייתי איתו, גם אם זה הפך להיות משהו הרבה יותר עמוק מזה.

האמת שמתאים לי, להאמין שזה כלום ואז להיות מופתעת לטובה.

מתאים לי הכל חוץ מהלבד המעיק הזה כרגע.