חיי המסובכים

מזה באמת חברים???

למה איכשהו תמיד אני נדפקת מאנשים שקוראים לעצמם חברים שלי??

תכלס, אני לא חושבת שיש כזה דבר חברים....כאילו אתה מחליף חברים לפי המצב הנשפי שאתה נמצא בו, כאילו, אם נגיד אבא שלך נהרג, אז רוב הסיכויים שאתה תחבר פתאום לאנשים שגם איבדו מישו חשוב מהחיים שלהם, מכיוון שהחברים הקודמים שלך אולי בהתחלה יהיו עצובים וזה...אבל אחרי איזה חודש-חודשיים הם ישכחו מזה, וימשיכו בחיים שלהם, בעוד שאתה עדיין לא מצליח להתגבבר על זה..וזה קשה להתמודד עם דבר כזה כשאפחד מסביבך לא מבין אותך...

בזמן האחרון אני מרגישה שהבנות שקוראות לעצמן חברות שלי דיי מנצלות אותי, ונמאס לי מזה!!! כאילו נגיד הפלא שלי זה הK610 של סוני אריקסון, ולהן יש פלאפונים טיפה יותר ישנים (כאילו שאי אפשר לשמוע בהם מוזיקה) אז הם רק רוצות להסתובב איתי בגלל המוזיקה, וזה ממש חרא לדעת שהן מסתובבות איתך רק בגלל המוזיקה...ואינלי מושג מה אני אמורה לעשות, כי כאילו אני רוצה שיהיו לי חברות בגלל מי שאני, ולא בגלל איזה פלאפון דפוק אחד!!

מלפני יומיים הגיעה אלינו לכיתה ילדה חדשה...ואני ממש מרגישה שאני והיא מתחברות, כאילו היא הכרתי אותה רק מלפני יומיים וכבר היא ממש חברה טובה שלי שיודעת הכל עליי ואני יודעת הכל עליה...וזה ממש מעודד אותי, כי אני מרגישה כאילו היא ממש מבינה אותי, וגם אני ממש מבינה אותה...=]] סופסוף משו שמח בחודש באחרון..=]]

אתמול בת דודה של אמא שלי התחתנה, אז דודים שלי שגרים בצפון באו לישון אצלנו והרגע הם הלכו לעליה לתורה של שכן שלהם (הוא עשה בירושלים) וסתם לא היה לי כוח ללכת היום לביצפר, אז לא הלכתי (חוצמזה למה כבר אני ילך?? יש שביתה, אין כמעט מורים בביצפר)...

בכללי אני חושבת, שהשבוע היה דווקא סבבה, לא היו יותר מדי דברים מבאסים ומעצבנים..=]]