תאמת שאני לא יודע למה כותב פה עכשיו..
הזמן האחרון הכל בחיים שלי לא מובן...
יש לי תחושב כזאת של... של אי שייכות..
כל דבר שאני עושה עם כל מישו\מישהי שאני מדבר אני מרגיש אידיוט.
הביטחון העצמי שלי ברצפה..
לא בטוח עם אני מציק לאנשים..
כבר לא מרגיש נוח בסיביבה של אף אולי רק של אלי..
כי הוא חבר היחידי שמכיר תשריטה שלי..
וגם הוא דביל אז מה איכפת לי לצאת אידיוט..
לא יודע. אף פעם לא הייתי טוב בלכתוב את מה שאני מרגיש, אז אני בחיים לא מתבטע [או איך שלא רושמים את זה].
אין לי מוגש מזה אומר, אולי שיום אחד אני יתפוצץ, אולי לא..
אין לי מוגש גם מה אני מרגיש, ביגלל הילדה הטיפשה הזאת.
מפגרת היא שואלת אותי"נכון בזמן האחרון אנחנו מדברים הרבה?... למה"
ושאלתי אותה עם זה משו רע, היא אמרה שלא אבל זה מעצבן אותי שהיא ישירה מידי..
כיאילו זה מציק את לא יכולה ליהיות יותר עדינה.
בקטע הרומנטי לא חושב שילך ביגלל שאני בן 15 והיא בת 16 וחצי..והיא יותר גבוה מימני..
זה שזה ממש ממש מפריעה, אבל אני לא קולט אותה לא יודע מה היא מחפשת בעצמה, למרות שאנחנו מדברים על הכול,לפעמים.
באלי שהיא תיהיה קרובה אבל שוב זה קורה, אני מתחיל לפחד ממה שהיא תחשוב עליף ואני לא אומר מה שאני באמת רוצה להגיד,
ואז אני יוצא ילד מטומתם,די יש לי בעיות!
מתברר שלאקסית הזאת שנתתי לה בראש יש מחשבות אובדניות והאמא במפגרת שלה רוצה לקחת אותה לפסיכולוג
חח וזה מצחיק כי אני דביל. כל זה ביגללי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
