נשרוף ת'זמן נשרוף נשרוףאת כל מה שבינינותני לרגע שיחלוףהעבר עוד לפנינוכמו שבאתי הלכתיזה הכל חלומותואולי לא הייתי שם לאהובכנראה ששכחתיאולי הלכתי רחוקלא יכול לאהוב אותך מקרובהצמאון לאהבהורעב שמתמשךויש שושן ויש בו קוץושריטה קטנה בלבכמו שבאת לי הלכת ליזה הכל חלומותואולי לא היית שם לאהובכנראה שנשכחתיאת הולכת רחוקכנראה שזה ככהבחלומות.
בוקר טוב רז.
קשה למצוא את עצמי בימים האלה, כולם נעלמים, במלוא מובן המילה,
השאר טסים להם לפה ולשם, ובכנות שזה לא כל כך מושך אותי.
אתמול היה לי הרבה זמן לחשוב, יותר מדי, על כל מה שקורה כרגע בחיים שלי,
על מה שאני ארצה לקדם ועל מה שאני ארצה להשאיר מאחור.
וכל השירים האלה שמתנגנים בפלייליסט, שאני מקשיב למילים שלהם, פתאום הכל מתחבר אל מה שקורה אצלי.
קשה לי עם המצב הזה, כי אני לא מסוגל לעזוב דבר שאני מרגיש שהוא לא היה מנוצל על תום, במיוחד דברים טובים.
אז נכון זה אני, סוף סוף אני ולא איזו דמות שהתלבשה עלי, וקשה לראות ולהבדיל.
אז בכנות זה לא היה מפתיע שזה יגיע, שנגיע, אל המצב הזה, וזה מטריד, מאוד מטריד, ונכון שעכשיו מישהו בצד השני מחייך מאוד,
כי כן, חושבים עליך, כל הכבוד, ניצחת.
אבל האם זה באמת ניצחון? או הפסד עצמי והבנה של חוסר בגרות טוטאלי?
אז נכון, אני לא יכול לחייב, להכריח, ונכון שקשה לי לקום בבוקר פתאום, לאחר כל כך הרבה זמן של ציפייה, ונכון שכשמראים לך
קצת חיבה, אצלך מתבצעת פעולה הפוכה לגמרי, ששוב רק בכנות, זה עצוב, עצוב מאוד, אבל אני מכיר את זה.
אני מסתכל אחורה, ומבין שכל מה שהשגתי היה על ידי ה"אני" האמיתי, ולא מאחורי שום מסיכה של תמונות יפות.
במצב אחר הייתי מסתכל אחורה ומצטער על כל שניה שביזבזתי עלייך, אבל לא, אני גאה בעצמי ובהתקדמות האישית שלי בנושא הזה,
ומודה לך על כל רגע מדהים, והיו באמת הרבה, למרות שהתקופה הייתה כל כך קצרה.
וכל מה שנותר לי זה לצחוק על איך שזה בכלל התחיל.
בנימה אופטימית, מאוד,
שבוע טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
