קודם כל - תודה לכל הקוראים - אתם מקסימים !!
הינה החלק השלישי :
חלק ג'
חייכתי אליו ושאלתי אותו : "אני עדיין אדומה ?" והוא ענה : "לא ."
"אז זה בסדר !" צחקנו ויצאנו חזרה לרחבה עם חיוך ענק על הפנים .
מכל עבר הסתכלו עלינו חבורות שונות של מקובלים או זוגות ופתאום הביטחון של התערער מעט .
אחזתי בידו של תום ועצרתי אותו . "אתה בטוח שאתה לא מסכן את המעמד שלך ?"
שאלתי אותו . חשבתי שאולי הוא באמת ישים לב לזה ואז פשוט יעזוב אותי ויזרוק אותי לכל הרוחות , אבל הוא שוב חייך .
החיוכים האלה שלו יכולים להרוג אותי !
תמיד כשהמצב קשה , הוא מחייך ! אני פשוט לא מבינה אותו .. "אני לא מסכן את המעמד שלי" , הוא אמר ,
"אני מסכן את המעמד שלך" . לא הבנתי אותו , הרי אין לי מעמד מכובד כ"כ שאני יכולה לסכן .
הלכנו לאמצע הרחבה . לא ממש רציתי כי עוד הייתי חדשה בעניין הסלואו
וגם פחדתי מהמבטים של כל המקובלים ובמיוחד מהמבט של יפעת ,
מלכת הפקאצות , שישבה על אחד הכיסאות בלי בן זוג . כולם יודעים שהיא מאוהבת בתום ,
אבל כשהייתי לצידו של תום הרגשתי יותר בטוחה . הוא הגן עלי .
כשהתחלנו לרקוד וליפפתי את ידי סביב צווארו של תום , הרגשתי הרבה יותר טוב .
הרגשתי בטוחה . דקה אח"כ , אני לא יודעת למה , פשוט נשענתי עליו .
הסתכלתי עליו ושאלתי אותו : "מותר לעשות את זה ?" והוא רק חייך ולא ענה .
אחרי 5 דקות בהן עוד שאלתי את עצמי למה תום התכוון כשהוא אמר שאני מסכנת את המעמד שלי ,
החלטתי לשאול אותו . "תום" , אמרתי לו . בדיוק אז התחילה המוזיקה הקצבית וסימנתי לו שיבוא לשבת ליד אחד השולחנות שבצידי האולם .
אחרי שהתיישבנו שאלתי אותו : "למה התכוונת כשאמרת שאני מסכנת את המעמד שלי ? הרי אין לי מעמד ..." .
הוא נראה אולי מעט מופתע אבל אחר כך הוא אמר : "התכוונתי שעצם העובדה שתרקדי איתי תהפוך אותך למקובלת" , הוא חייך אלי .
"מה ?!" התפלאתי . אני לא רוצה להיות מקובלת ! מי הוא חושב שהוא ?! הוא חושב שהוא יכול להחליט עלי ועל המעשים שלי ? על מה שאני רוצה להיות ? יופי לי !!
נפלתי קורבן לעוד אחד מהבנים המגעילים האלה שחושבים לעצמם : "אני אפתה מישהי , אוסיף אותה לחבורת המקובלים ואזרוק אותה ! כמה נחמד לי ! "
"מה פתאום ?!" כעסתי . שוב רציתי ללכת לשרותי הבנות ולתקוע את הראש שלי באסלה .
הפעם הגעתי לשירותים , אבל הראש שלי נשאר יבש . "יש לי מזל . אולי תום עוקב אחרי לכל מקום , אבל לשרותי הבנות הוא לא יכנס " .
כנראה שטעיתי . כעבור כמה שניות תום פתח את דלת חדר השירותים של הבנות . "זה שרותי בנות !" צעקתי עליו . הסתכלתי עליו .
לרגע אחד הייתי בטוחה בעצמי וברגע השני ממש לא . "אוקיי" תום אמר בקול חנוק . הוא הסתובב ויצא מהשירותים .
ישבתי שם במשך שתי דקות , נשענת על אחת מדלתות השירותים ותוהה אם דמיינתי או שבאמת ראיתי דמעה [?!] . יכול להיות ששוב טעיתי ?
יכול להיות ששוב שפטתי אותו מהר מדי ? יכול להיות שהוא רק רצה לעזור לי ? אולי הוא חשב שאני אשמח להיות מקובלת ?
אני כל כך פגומה ומפגרת לפעמים ! ואז באה אלי מחשבה אחרת : יכול להיות שהוא דווקא כן מגעיל כזה ?
יכול להיות שהדמעה היא רק חלק מהתרגיל ? יכול להיות שהוא עוד אחד מהמעצבנים שמשתמשים בבנות "לדפוק ולזרוק" ?
באמת שלא ידעתי מה לעשות עם עצמי . המחשבות תקפו אותי ואז חשבתי לעצמי את המחשבה הכי חשובה שחשבתי בכל מהלך שהייתי בשירותים .
הרי תום כ"כ עזר לי באותו ערב . אם הוא באמת היה רוצה "לדפוק ולזרוק" כמו שקוראים לזה היום , היו לו המון דרכים אחרות לעשות את זה
והוא לא היה חייב לעזור לי ולהיות לצידי בכל רגע פנוי שהיה לו .
כעסתי על עצמי כ"כ !! אני לא יכולה להתעלות על עצמי לפעמים ?! למה אני חייבת לשפוט אנשים מהר כ"כ לפני שאני יודעת במה לעזאזל הם אשמים ?!
פתחתי את ברז הכיור והתזתי על עצמי כמויות של מים . על השמלה שלי שאני כ"כ אוהבת , על השיער שלי שבאותו יום עיצבתי במשך שעות ,
על הפנים והאיפור , על הנעליים ועל כל שאר הדברים שיכולתי להרטיב . הייתי לבושה כבר באדום והדבר היחידי שהיה חסר לי זה קרניים של השטן ואז הייתי מסתכלת במראה ומראה לעצמי מי אני באמת .
פתחתי מעט את דלת חדר השירותים והסתכלתי במורד המדרגות . תום ישב על המדרגה הרחוקה ביותר מחדר השירותים ,
פניו טמונים בידיו ומלמל לעצמו בשקט דברים כגון : "מה עשיתי ?" או "הרסתי הכל !" . לא יכולתי להישאר שם למעלה .
ירדתי במהירות אל המדרגה שעליה ישב תום והתיישבתי לידו . כמו שהוא עזר לי מקודם הייתי חייבת לעזור לו .
חיבקתי אותו . "תסתכל עלי" , אמרתי לו . הוא הרים את ראשו מתוך ידיו והסתכל עלי .
כשאני בוכה שרים לי : "כשאת בוכה את לא יפה"
וככה אני שרה גם לאחי הקטן כשהוא בוכה : "שכאתה בוכה אתה לא יפה" , אבל בהחלט לא יכולתי לשיר את זה לתום כי גם כשהוא בכה הוא נראה מקסים !
אני חושבת שהוא קרא את המחשבות שלי מקודם כי אפילו לא אמרתי לו מה אני חשבתי עליו והוא אמר לי : "אולי את צודקת , אולי אני לא צרים להחליט לך על החיים ולהחליט אם תהיי מקובלת או לא . אני פשוט לא מתאים לך . כדאי שאני אלך" , הוא אמר בקול חנוק והתחיל להתרומם , אבל אחזתי בידו ואמרתי לו :
"לא ! אל תלך !" אמרתי בשמץ קטן של היסטריה ואולי בכי .
באמת לא רציתי שהוא ילך . פתאום הרגשתי שאני חייבת אותו , שאולי אני אפילו לא יכולה בלעדיו . רציתי שהוא ישאר לצידי .
הוא התיישב לידי ואני נישקתי את לחיו ואמרתי לו :
"תום , אני אוהבת אותך !" . האהבה הזאת כבר לא הייתה חד צדדית . הוא אהב אותי והפעם גם אני אהבתי אותו .
הייתי צריכה אותו לידי בכל רגע כמו התמכרות לסם . סם האהבה . בכל הפעמים הערב שבהם הייתי עצובה ובודדה ידעתי שתום יבוא .
כאילו הרגשתי אני סומכת עליו שיהיה לצידי כשרע לי . הוצאתי את הפרח שהיה בשערי : "זה בשביל האדם שאני אוהבת" ,
אמרתי ונתתי את הפרח לתום . הוא התחיל לחייך ולאט-לאט החיוך חזר להיות החיוך המקסים שלו .
מאותו רגע והלאה הרגשתי שכל מה שאני עושה ואולי אפילו מה שכבר עשיתי למענו במשך הערב לא היה בשביל להחזיר לו טובה על מה שהוא עשה לי ,
אלא בגלל שאני אוהבת אותו . "אני עדיין רוצה לראות אותך מקבלת את הכתר" , הוא אמר לי , "רוצה ללכת ולקפוץ איתי קצת ?" , הוא שאל אותי ואני עניתי לו :
"אם זה איתך , אני מוכנה לקפוץ הרבה , לא רק קצת" חייכתי אליו חיוך גדול ואחזתי בידו .
כשקמתי הוא בדיוק שם לב לכך שהרטבתי את עצמי ; "את רטובה לגמרי !" , הוא אמר לי , "את לא צריכה ליבש את עצמך ? לא קר לך ?" ואני עניתי לו :
"א'- האורות וההבהובים יסתירו את הרטיבות וב'- איתך אף פעם לא יכול להיות לי קר" , חייכתי אליו .
יצאתי בטוחה לרחבה והפעם גם נשארתי בטוחה למרות שחלק מהילדים נעצו בתום ובי מבטים . כבר לא היה לי אכפת .
תום בשבילי כבר לא היה הילד המקובל שאין לי סיכוי איתו , אלא אהבת חיי (אם לא יותר מזה) .
קפצנו , רקדנו , השתוללנו ... לא יכולתי לתאר לעצמי ערב מושלם מהערב הזה .
_____________________________
מוזמנים להגיב ^^
אגב - אם אני לא טועה יש עוד 2 פרקים D;
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
גלי | Gali