אני לא מאמינה שזה באמת ניגמר..

שזהו,אין יותר לקום ב6,אין יותר

לחכות להסעה בבוקר,שאין יותר

ליראות את אותם אנשים כל בוקר,

שאין יותר לעשן בביצפר,שאין יותר

6-9 שעות לימודים,שאין יותר הפסקות

בביצפר,שאין יותר הברזות,שאין יותר טניה,

שאין יותר ריבקוש,אישורי יציאה מהכפר,

מגמה,קיוסק,ריבים מטופשים עם מורים על כלום,

שיעורי חינוך עם עידית,שאין יותר יב' 5,וביכלל-

מחזור נ"ב!

יום שלישי הייתה לי מסיבת סיום,סיום 12 שנות לימוד.

היה מדהים,אפילו מדהים לא מכסה את כל הארוע הזה!

היה מרגש,עצוב,כואב,כייפי,מצחיק,מדהים,וכל מילה נוספת מיותרת!

פשוט אין לי מילים בפה לתאר את ההרגשה שעוברת לי עכשיו בגוף!

ועכשיו זה יותר אמיתי מכל זמן אחר,זהו זה באמת קרה,היה!

ובאותו היום אחרי זה היה גם האפטר,המסיבה שלנו התלמידים,

שאירגנו במועדון,ובאמת?!שלא יכולתי לבקש סגירת מעגל יותר מדהימה

מזאת!כ"כ הרבה אלכוהול,חברים טובים,מוזיקה,ופשוט אווירה מדהימה!

אני כ"כ אוהבת את השיכבה שלי,ולא מיצטערת על דקה אחת שלא עזבתי בסוף!

ובנימה זאת,אני אסיים בזה,שכניראה ב22.8.2011 אני נהפכת רישמית לרכוש צה"ל!

אין עדיין כ"כ תמונות מהמסיבה ומהאפטר,אז אני יעלה את אלה שכן יש(:

                                                                                                                          (עם אלחיטו המקסים(:)

(עם פופסיקון ואלחיטו(וכריס מאוד נהנה מאחורה משום מהXD))

מחזור נ"ב,המחזור הנ"בחר בפעם האחרונה!סיימנו!!!!!!

אין אלינו ואין מעלינו מדהימים שליי!!!!!!!!!!!

הכל מישתנה כ"כ מהר,

הזמן עובר מהר מידי,

והינה אני יומיים ליפני סוף שנה..

ליפני הסיום הגדול של 12 שנות לימוד..

ליפני ההתחלה החדשה של החיים,

ליפני צבא,עבודה אמיתית,חיים אמיתיים!

זהו אני בת 18,אחרי 6 שנים יסודי,

שנתיים בשער הנגב-חטיבה,

שנה אחרונה של חטיבה בכפר סילבר+3 שנים של תיכון..

זהו 12 שנות לימוד ניגמרות להן,כאילו לא היו..

חחחח אני לא יודעת מה יותר כואב לי,הכאב בלב שלי,או

זה שזהו מתחילים חיים חדשים,יוצאים אל העולם הגדול!

אבל אני גם מאושרת,כי וואלה,סיימתי 12,פקינג 12 שנות לימוד!

סיימתי ביצפר!באמת הצלחתי להגיע לכאן,לנקודה הזאת של

קבלת תעודת בגרות!קבלת תעודת 12 שנות לימוד..חח זה מצחיק

אבל,שמהיום שמתחילים כיתה א' רק רוצים לסיים מהר ולהגיע ליב',

ועכשיו אני מבינה,שכאילו כיתה א' מרגישה לי כאילו זה היה אתמול,

כאילו רק אתמול עליתי לאוטובוס בפעם הראשונה וירדו לי דמעות,

פחדתי ליסוע לבד באוטובוס,בלי אמא ואבא,ולהגיע למקום חדש

שלא ראיתי אף פעם..

והיום אני עומדת ליפני התחלה חדשה,ליפני סיום בית ספר,ליפני

חיים חדשים!

אז מה שאני מנסה להגיד זה,שכואב לי כן,קשה לי,אפילו מאוד,

אבל אני יכולה לקום ולהגיד שוואלה אני שמחה ומאושרת וגאה להגיד

שביום שלישי אני סופית מסיימת יב',שהגעתי עד לרגע הזה וזה באמת

עומד ליקרות!

"שלח לי שקט בקופסא,מארץ רחוקה.."