וואי בדיוק מחר אני פאקינג מסיימת את השירות לאומי.. זה שגזל את כל זמני בתקופה האחרונה..
זהו אין יותר חולים זקנים חרמנים שבטוחים שיש להם חום ורוציםם בדיקה ידנית..
אין יותר עובדים זרים שבקושי יודעים עיברית אבל מנסים להתחיל עם כל בנות השירות
אין יותר אוכל לא אכיל -כי אעלק הוא אמור להיות מרפא..{מישהו יודע שחטפתי חיידק בקיבה?}.
אין יותר אנשים שלא מגיעים עם טפסי 17 כי הם הביאו פעם קודמת...
אין יותר עבריינים שמנסים לבוא תמיד לבדיקות דם!
בקיצור אין יותר...
ממש נהנתי {הצוות די מכריח אותי לומר את זה }.
והכי חשוב פגשתי חברות שאני כמעט בטוחה שילוו אותי כל החיים "אממ דינה תפסיקי להתקשר לכאן יותר זהו נגמרה שנת השירות.."
זו באמת הייתה שנה קשה אבל אני חושבת שברגעים מאוד קשים ואפלים של החיים יוצא מן שידון כזה שעוזר לנו להתגבר על הכל {הוא נקרא אלכוהול חח סתם.}
באמת פתאום אתה מבין כמה אתה חזק וכמה אתה יכול.. ושאין משהו שישבור אותי {חוץ מהפקידה בבנק שאומרת שחרגתי ושאני חייבת להירגע ושזה רק משכורת של שירות לאומי}.
אז זהו זה הזמן לקום על הרגליים ולחשוב תכלס מה השלב הבא?
החיים זה כאילו קובץ של שלבים שחיבים לעבור -וזה לא משנה אם סיימת בהצלחה או משהו פשוט אתה כבר חייב לעבור לפרק הבא {ללא הקראה חוזרת..חח}
ומה שנשאר זה רק הזיכרונות.. ובמה אני יכול להשתפר הלאה..
אז אני רוצה בעצם לאחל בהצלחה לכל היב' שעוד שנייה נוגעים בחופש הגדול ..{אעלק מה שלא מספרים לכם שאחר כך הקושי רק גדל.. בלי להכניס אתכם לדיכאון...}
מה שנותר לי זה להתחיל לחפש עבודה.. זה בטח יהיה מצחיק כל הפקידות עם המבטא בשירות תעסוקה... "אני בטוח שתיהיה טוב מפעל לנקניקקות.."
חחח הזוי קצת.. לא נורא. שירות תעסוקה איר איי קאם!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
