הלוחש לכבשים

קצת קשה לי לאחרונה להגיע למצב שאני יכול לשבת ולכתוב משהו. תמיד יש רעש חיצוני או פנימי שלא נותן לי.

והנה הגעתי כמעט לסוף החודש ועדיין לא היה לי שום פוסט מוגמר לפרסם, יש שיגידו שההקפדה הזאת על כתיבה של לפחות פעם בחודש היא קצת כפייתית ואולי גם דוחקת אותי לפינות ומוגזמת, אבל אני חושב שזה דווקא טוב שסיגלתי לעצמי הרגל שכזה. פעם בחודש לפחות לשבת ולכתוב באמת, לעשות לעצמי קצת סדר בראש וכמובן להמשיך את הכתיבה הרציפה שאני כותב כבר 8 וחצי שנים.

מאז שסיימתי את העבודה באסדה אני באמת מרגיש שהשתחררתי מהצבא. פתאום כל הסכרים נפתחו יחדיו והכל אפשרי. אני כבר לא מרגיש שהמערכת חונקת אותי ושאני משועבד למשהו גדול, כיף ככל היה לי בצבא עדיין ההרגשה הזאת שאתה תמיד תחת עין בוחנת החל מהלבוש ועד מה אתה עושה גורמת לזה תמיד להרגיש לחוץ ומעיק.

העבודה החדשה שלי מהנה מאוד, סוף סוף אני עושה משהו שאני באמת נהנה ממנו. כיף לי להיות עם האנשים האלה ורק התחלתי להכיר אותם, כיף לי להסביר לאנשים ולהעביר להם את כל הידע שיש לי ואגרתי במשך כל השנים, כיף לי להיות בסביבה הזאת ולחיות את החנות הלבנה והנקיה הזאת בכל יום.

כמובן שלא הכל זוהר בממלכת התפוח הנגוס וגם פה מגיעים לקוחות לא נעימים במיוחד שמאוד לא נעים לעזור להם, איכשהו תמיד כששמעתי סיפורים של אחרים חשבתי שזה קצת מוגזם ומופרך אבל עכשיו, כשאני נותן שירות בעצמי לאנשים, אני מבין בדיוק על מה כולם מדברים. יש לקוחות שלא משנה כמה תבוא לקראתם הם לא יהיו מרוצים יצעקו, יתעצבנו, יתלוננות ואפילו יקללו ועדיין זה לא מצליח להפוך את היום שלי לפחות טוב. כמות הלקוחות שיוצאים מרוצים ואני רואה בעיניים שלהם שכשהם אומרים תודה הם ממש מתכוונים לזה ויחזרו לקנות פה שוב ושוב כי הם מבינים שהשירות הוא מעל הכל אפילו אם מחכים קצת בתור.

העובדה שאני חוזר כל יום הביתה למיטה חמה ואני יכול להתכרבל עם אבירם גורמת לכל יום להיראות מתוק עוד יותר. גם בימים קשים וארוכים שמשלבים לימודים ועבודה גם יחד אני חזור הביתה ויש לי מים חמים ואוכל מוכן שמחכה לי אבל הדבר הכי חשוב זה החיבוק הזה שמחכה לי מיד כשאני נכנס בדלת.

קשה לי כבר להירדם כשהוא לא פה לידי, זה אולי ממכר אפילו המצב הזה, כאילו אני ישן במיטה זרה וכמו תמיד מתקשה להירדם.

זה מדהים איך מתרגלים לזוגיות כל כך מהר וכל דבר אחר נראה רחוק. אני שמח שמצאתי את אבירם. איכשהו הוא מתאים לי בדיוק, ממש כאילו מצאתי את הגרב שהמכונת כביסה שלי אוכלת בכל פעם שאני מפעיל אותה.

הוא עושה לי טוב ואני באמת מרגיש שזה מתחזק בכל פעם עוד קצת. לפעמיים אנחנו אפילו קצת קיטשיים יותר ממה שבדרך כלל אני רגיל אליו אבל איכשהו זה מסתדר לי מצויין.

מאז שחזרתי הביתה אני מבשל יותר ואפילו משתפר בזה מאוד מפעם לפעם. עד היום חשבתי שזאת טירחה וזה מעיף ולא שווה את המאמץ אבל היום אני משתדל לאכול כמה שיותר אוכל ביתי ולא ג'אנק מבחוץ. זה מדהים איך ריח של אוכל עושה את הבית לביתי יותר ומזמין.

איכשהו תמיד קשה לכתוב על דברים טובים, דווקא כשרע וכואבים דברים יוצאים הכי טובים.

אז זה לא הפוסט הכי מדהים שידע הבלוג אבל זה עדכון מרענן שפותח תקופה חדשה וממש תכף גם שנה חדשה.