פעם ראשונה מאז שהבלוג קיים לדעתי שכותרת הפוסט נקבעה עוד לפני שבכלל התחלתי לכתוב. זה מוזר קצת בשבילי לקבוע כותרת על משהו שעוד לא נכנס וגם משתנה כל כך תוך כדי כתיבה למרות שעל פי ההגיון של רובנו דווקא הכותרת באה ראשונה. אולי זה בגלל שאף פעם כשאני כותב אני לא יודע מה בדיוק יצא ויש לי רק מתווה כללי בראש של מה הולך להיות פה, השאר פשוט יוצא ונשפך כמו שהוא צץ בראש.
בתחילת החודש יצאנו מהעבודה להתנדב בבית של נערות שהמשפחות שלה לא מתפקדות לגמרי ונמצאות בבית שעוזר להן והן גרות שם וכו. אני לא בטוח למה אבל בכמה ימים שלפני היו לי קצת חששות ממה הולך להיות שם ובכלל מאיך כל הסיטואציה תהיה ותראה. היו לי כמה תמונות בראש על דמויות סטיגמטיות נוראיות שאכשהו הצליחו לתפוס גם אותי. פתאום אני מדמיין מולי נערה שמכילה בתוכה את כל הסטיגמות האפשריות של מישהי שבאה מרקע כזה.
למזלי היה פשוט מדהים ואני לא אפרט יותר מדיי מה נעשה שם אבל לאורך כל המפגש עם שתי הבנות האלה נוכחתי שטעיתי בהכל. פשוט בהכל. נערות מדהימות, חזקות, שאפתניות, חסרות פחד ומוכשרות בטירוף. אז כן הן באו מרקע לא משהו שאולי דפק להן קצת את החיים והסיט אותן מהמסלול הרגיל של משפחה וכן הן קצת גסות ומחוספסות יותר מהרגיל אבל הן לא נתנו לזה להשפיע עליהן. הן יצרו סרטון מדהים והיו מאוד מרוצות מהתוצאה שהיו בסוף, איזה כיף היה לראות את הפנים שלהן כשהן צפו בכל המ שהן הפיקו ביום הזה ואז ידעתי שגם אני הרווחתי.
בכמה ימים שאחרי ההתנדבות יצא לי לחשוב המון על מה קרה שם. איך דווקא אני מכל האנשים בעולם נפלתי לתוך שלל הדעות הקדומות האלה ושפטתי אותן מעט עוד לפני שבכלל פגשתי אותן. זה עורר בי משהו מוזר, אולי אפילו קצת סלידה מעצמי ובכלל איך אני מעז. דווקא אני מכל האנשים בעולם חייב למגר את המחשבות האלו ולא לתת להן להשפיע על דרך המחשבה שלי. דווקא אני שגם עלי יהיו דעות קדומות והנחות שגויות במשך כל החיים שלי חייב לזכור שזה מטעה ומטופש וריק מתוכן. דווקא אני חייב להילחם למען אחרים ולמגר את התופעה הזאת של דעות קדומות גם למען אחרים ולא רק למען עצמי והסובבים אותי.
וזה עשה לי טוב, עשה לי טוב כל החומר למחשבה הזה שיצאתי איתו משם והתבשלתי איתו זמן מה. אין ספק שכולנו חוטאים לפעמיים ושופטים אנשים וזה טבעי לחלוטין, מראה, לבוש, צבע, מין, גזע או כל דבר אחר שקצת שונה מאיתנו נתפס שונה כי זה באמת שונה. שונה ממה שהורגלנו או שונה ממה שאנחנו רואים במראה. אבל זה לא הופך אף אחד מהם לאנשים פחות טובים ואני שמח שיצא לי לעבור את החוויה הזאת כדי להתעורר קצת בעצמי.
אני תמיד מספר על חודש ספטמבר וכמה שאני אוהב אותו. זה באמת חודש מיוחד עם כל החגים שיש בו וימי ההולדת. השנה לכבוד יום ההולדת שלי אפילו השמיים החליטו לתת לי מתנה והורידו עלינו קצת גשם מלווה בריח שהקיץ המייגע עוד קצת ויעלם. ופתאום נעים לי יותר לצאת מהבית ולפתוח חלון ואפילו לישון בלילה בלי המאוורר.
השנה גם קרה משהו מיוחד מעבר לחגיגוגת ולאיחולים שעושים טוב על הלב. השנה חברים שלי ארגנו לי לפגוש את עברי לידר בכבודו ובעצמו. אני לא יכול לספר שהחוויה הייתה מדהימה במיוחד כי הוא לא היה מפוקס במאה אחוז וגם לא מה שציפיתי באותו רגע אבל העובדה שהם הצליחו לסדר את כל זה ולחשוב על זה בכלל היא הדבר שהכי ריגש אותי בכל המצב. ובכלל זה מרגש לראות מישהו שאתה מעריך כל כך ומצליח לגעת בך ככה.
ההופעה שלו היית מדהימה, קצת מתוקתקת יותר מדיי כי זה צולם לטלויזיה ואפילו עם זה שתקעו אותנו ביציע במקום בשורה שהנייה כי איחרנו בחמש דקות עדיין הצלחתי להנות מההופעה. מה ששוב הזכיר לי כמה אני אוהב כלי נגינה וכמה קסם יש בנגינה הזאת של תזמורת.
אני מרגיש קצת תקוע אחרי שכבר כתבתי את כל זה, איכשהו החודש האחרון לא היה מעניין במיוחד. רגוע יחסית וסדיר, עבודה, חברים, ימי הולדת, אוכל טעים לא יותר מזה. ועדיין אני מרגיש שהוא קצת חסר ולא ממצא, כל פובט פה מסכם חודש בחיים שלי וזה לא מה שהיה לי החודש אבל אולי המילים נתקעו ואין צורך להכריח אותן לצאת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
