הסיפור שלי...

פרק 1:

~ארגנטינה~

"אני בבית.." אמרה לוס כאשר נכנסה הביתה, לוס היא נערה בשנות ה-20 לחייה-אחותה הגדולה של פרננדה  וביתה של קלאודיה.

" כן...אני שמחה שכך ביתי, התקשרו מחברת החשמל הם עומדים לנתק אותו, מה נעשה?" שאלה האמא.

"אל תדאגי קיבלתי היום משכורת, כמה יש חשמל?" ענתה לה השנייה שהגיעה מותשת מהעבודה שלה בסופר-מרקט.

"460 פזו, אחותך השתמשה פשוט ימים שלמים במזגן!!" האם הייתה מאוכזבת מבתה הצעירה.

"אני אדבר איתה אל תדאגי אמא..." לוס שידעה על הבעיות לב שיש לאמה תמיד ניסתה להרגיע אותה בכל דרך אפשרית.

"לא, אני אדבר איתה ואת השיחה הזו הילדה לא תשכח אף פעם.." האם התיישבה בכורסה והמשיכה לסרוג את הצעיף שהיא עבדה עליו כבר במשך שבוע וחצי.

"אני בבית, אל תכנסו לחדר שלי אני עם ידיד.." הגיעה פרננדה.

"תורידו נעליים, הרגע שטפתי..." ענתה לה אחותה הגדולה.

"אממ מאוחר כבר, מקסימום תשטפי שוב ביג דיל.." היא ודייגו נכנסו לחדרה ישר למיטה והתמזמזו, פרננדה הייתה נערה בת 16, יפה מהרגיל, קלה להשגה, חצופה וללא שום ערך ומוסר.

"פרננדה, צאי מהחדר מיד!!" היא שמעה את קולה של אימה מבעד לחדר הנעול.

"מה עכשיו?!?!" שאלה בחוצפה לאחר שיצא לסלון.

"ומי האדון?" הוסיפה כאשר ראתה אדון שנראה לה בן 40-44.

"אבא שלך.." ענתה לה האם בנוקשות.

"לא, באמת, מי האדון?" היא שאלה בשנית.

"אבא שלך.." ענתה לה באותו הרוגע קלאודיה בזמן שהיא ממשיכה לסרוג את הצעיף.

"אוקיי, מה רצונו של האדון?" היא אמרה בטון מזלזל וגיחכה מעט.

"קצת כבוד למבוגרים ממל פרננדה!!" שאגה עלייה אמה.

" שיהיה, מה הוא עושה  פה?" היא שאלה.

"הוא בא לקחת אותך איתו לארצות הברית.." האם נשארה רגועה כרגיל.

"את לא רצינית נכון?" היא כבר לא צחקה ולא זלזלה היא לא רצתה לעבור.

"כן, לכי לארוז בעוד כשעתיים וחצי יש לך מטוס.." האם ענתה לא מראה אף תנועה שאפשר להסיק דרכה שהאישה מתלוצצת.

"את בטח השתגעת, יש לך חום?" הנערה שאלה בייאוש.

"אשמתך בלבד עכשיו תתחילי לארוז ותעיפי את הילדון שאיתך.

"כן קלאודיה.." הנערה הייתה בייאוש מוחלט, היא הייתה מבולבלת מאד.

" דייגו תלך.." היא אמרה.

"למה?! אבל לא סיימנו בייבי.. " הוא אמר לה בקול רגוע וניסה לנשק את לחייה.

"אמרתי לך ללכת אז תלך!!" היא צעקה.

"שיהיה, פסיכית.." הוא אמר ויצא בסערה מביתה.

" אמא מי זה?" שאלה לוס את אימה.

"האיש שיקח את הבעיה מחיינו.." אמרה לה האישה בתגובה.

"למה את מתכוונת?" שאלה לוס.

"אני אימצתי את פרננדה והיא טסה איתי לארצות הברית.." ענה האיש במקום קלאודיה.

"מה?!" לוס הזדעזעה.

"כן, נמאס לי, אם היא הייתה הבת שלי זה עוד היה נסלח אבל אני לא מוכנה לסבול זאת יותר מהילדונת הקטנה!!"

"היא לא באמת אחותי?" שאלה הבת הבוגרת.

"לא,  הילדה הקטנה מאומצת.." ענתה האם בשלווה.

"מה?!?!" שאלה פרננדה בדמעות.

"מה שמעת פר?" שאלה מהר לוס.

"את לא אמא שלי?" פנתה השנייה לקלאודיה.

"לא ועכשיו יש לך 20 דקות לעוף מפה עם אבא שלך.." ענתה לה קלאודיה ויצאה מהבית בסערה.

"זה לא קרה עכשיו...היא לא אמרה לי את זה?" אמרה פרננדה בין הדמעות ובעטה בשידה מה שגרם למראה שמעלייה להתנפץ, 7 שנות מזל רע.

"היא תשלם לי על זה.." היא אמרה תופסת חלק חד של המראה  ונופלת גם היא לישיבה מזרחית.

"לא, על מה? תפסיקי.." ניסתה לוס לשכנע אותה.

"על 7 שנות מזל רע.." החל הגדול שנשאר שלם במראה נופץ גם הוא  לאחר שפרננדה זרקה אותו בכוח לרצפה.