מאז שעדכנתי קרו הרבה דברים ואני לא אפרט,

אבל אני עובר תקופות משונות בחיים ואני אספר לכם סיפור על בנאדם שמזכיר אותי:

בן אדם היה במקום מלא דשא ומים והוא החליט שהוא לא יכול להשאר באותו המקום אבל במקום ללכת למקום טוב יותר סטה לכיוון השני, כיוון המדבר.

כעבור הרבה זמן הוא נהיה צמא אך לא מצא מקור מים והמשיך לחפש מים כדי להעביר את הצמאון ומצא שלולית מים שכעבוא כמה זמן המים בה נגמרו ונאלץ לחפש מקור מים אחר.

כך הוא המשיך לנדוד במדבר ומצא שלוליות כעבור זמן מה הן נגמרו והוא נהיה צמא והמשיך ככה.

הבן אדם ידע שמקור המים מהגן הפורה שבו הוא היה זורמים דרך כל העולם ובמדבר גם כן, אבל הוא לא רצה להודות בכך ולא רצה לחפש את המים באמת למרות שהמים האלה זה מים אמיתיים נקיים, טעימים ולא נגמרים וכדי למצוא אותם צריך באמת לרצות.

וכאשר הבן אדם הגיע למצבים שבאמת חיפש את מקור המים החיים אבל מרוב שהיה כבר עסוק בחיפוש אחר השלוליות לא שם לב אפילו שהמים זורמים ממש לידו וכך המשיך את מסעו במדבר.

כל אחד יכול לפרש אץ זה באיזו צורה שבא לו אבל אני בכל זאת מבקש תגובה בנושא.