מחבואים

שאלו למה אני לא מעדכנת יותר. ואולי יהיה פוסט סיכום?

לא. אני לא יכולה להגיד שום דבר חדש על הורות, לא על אמהות, לא על תינוקות. חוץ מזה שאני מתפוצצת בכל פעם שמישהו לא יודע שתינוק צריכים לחבק ולא לעזוב; חוץ מזה שאני מצליחה לפעמים לקרוא אותו לפני שהוא מבין את עצמו, אבל בדרך כלל זה הוא שקורא אותי; חוץ מזה שאני מקשיבה כל הזמן, כמו אינדיאני שמקשיב לסקויה, כדי לתפוס את הרגע שבו הוא גדל; חוץ מזה שאין שום חיים בעולם ואין נוכחות, לבד מחוט החלב שנמשך מהפה המנומנם, ניתק מהפטמה וצונח, והריטון השקט והריסים שעומדים להישמט.

חוץ מכל אלה, והרי אותם כבר אמרתי, אני לא יכולה להגיד שום דבר.