אווף אני לא מאמינה שכבר הגעתי לרמה כזאת של דיכאון שממש צריך לפרוק אותו פו..:(
++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++
אני לא מאמינה..
אני כל כך מבולבלת..:I
אני לא יודעת
אם אני אוהבת אותך או לא
זה כל כך מבלבל
מצד אחד אתה מצחיק וחמוד וכיף לי לדבר איתך בתור ידידים
אבל כשהתסכלתי לך בעיניים וחייכת לי את החיוך היפה הזה שלך, שהמיס אותי מבפנים
הרגשתי כאילו אנחנו האנשים היחידים בעולם
אני באמת לא יודעת
אני לא חושבת עלייך יותר לפני שאני הולכת לישון
אבל כשאני רואה אותך אני פאקינג מאושרת
אני לא יכולה יותר..
אם רק היית יודע
אם רק הייתי יכולה להפסיק לאהוב אותך
זה פשוט לא מרפה
כלפי חוץ אני מנסה לשכנע את עצמי ואת כולם
שאני לא באמת אוהבת אותך
אבל זה לא זה, עדיין יש שם משהו,
הרבה משהו..
וגם אין לי למי לפנות אף אחד לא באמת יכול לעזור לי
אף אחד אף פעם לא הרגיש, ואני מקווה שלא ירגיש
את מה שעובר עלי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מישליייי
