קשה לי לתאר רגשות שבלב,
אהבה,חיבה,יחס או כאב.
קשה לי לכתוב שירה אופטימית.
כי הראיה שלי בעולם זה ראיה פסימית.
למרות שזה קשה לי אני רוצה לרשום ת'שיר.
לא רוצה שיהיה רחוק מדיי...ולא רוצה ישיר.
שהפלאפון אלייך מצלצל,
אני מרגישה כיאלו אין על ליבי שליטה,הכל מהטל.
פעימות לא נורמליות של הלב,
לא,זה לא כאב ולא אהבה,
זה הדרך שלי להתאהב.
כן,אהבה מביאה כאב..
חברה שלי אמרה לי פעם שהיא לא יודעת איך זה להתאהב,
מוזר ששמונה עשרה שנה עברו,והיא לא חשה ככה בלב.
כאב ואהבה?נשמע כלכך מוכר...
כמו תיבת אוצר שלקחו לה את היקר.
כמו סוכר..שנהפך למר!
כמו הצלחה,ופתאום גורל אכזר!
מצחיק אותי שהיא היחידה שיכולה להפוך לי בשניות את המצבי רוח.
לראות אותה מחוברת,להרגיש את הדפיקות לב האלה.
לראות אותה מנותקת,ולהרגיש שכל העולם הזה לא שווה,
לריב איתה ולרצות למות,להיות דיכאונית הכי שבעולם.
לצחוק איתה ולהיות הכי מאושרת בעולם.
למה הכל חייב להיות כזה מסובך?הלוואי והייתי יודעת.
היום תמניאדה..מישהו הולך?
המשפחה שלי כן..אבל אני לאP:
חג שמח מדהים לכולם!♥
אני אשמח לשמוע דעות על השיר:]
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Pure.Idiot