הזמן מקבל משמעות חדשה והרבה יותר גדולה בחיים שלי ככל שהוא עובר.
אני מתחילה להבין שאין כזה דבר - אין זמן.
זמן תמיד יש! השאלה היא מה אנחנו עושים בזמן שלנו.
מי החליט שעומס הוא משהו רע? ברגע שאנחנו יושבים בבית ונהיה לנו משעמם אחרי חמש דקות, באמת שכבר אפשר להתחרפן. אבל ש"אין לנו את הזמן" לעשות את זה אנחנו בוכים על זה. זה באמת דבילי.
אף אחד מאיתנו לא יודע להעריך את מה שיש לו, וזה פשוט הזוי! כי יש לנו.. אבל תמיד איכשהו לא מספיק טוב לנו.תמיד אנחנו נראה מישהו שכביכול נראה יותר טוב ונגיד "וואו גם אני רוצה!" מבלי להעלות בכלל על הדעת שמישהו אחר אומר את אותו הדבר גם עלינו.
אני לאט לאט רואה איך השנה הזאת הולכת להיתדרדר לאותו מקום של שנה שעברה..
ככל שהזמן עובר ככה זה נהיה יותר ויותר קשה.
יש מין ריח מוזר באוויר כאילו משהו קורה, משהו משתנה.
הזוי לי!
וכרגע יש לי שתי אפשרויות.
או לבכות על זה.. או פשוט להתמודד עם המצב הבלתי אפשרי הזה ולגלות שכולם כלואים בתוך הסיטואציה ביחד איתי.
אני חושבת שאבחר באפשרות השניה.
תקופה חדשה בחיים שלי.
נפלא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
