.the more you talk, the less i hear

אני לא ממש מרגישה נוח לכתוב את זה אבל...

זה הבלוג שלי...

ומי שרע לו שיצא... לא איכפת לי אם מה שאני  כותבת

מעליב או פוגע במישו... כי זה הבלוג שליץץ זה היומן שלי

ומי שרע לו יכול לצאת...

מה יש בו לעזאזל?!!?!

מה יש בו שאני אוהבת אותו..

אני לא מבינה את זה..

אני לא מבינה איך אני בכלל מצליחה לאהוב אותו..

כי אני יודעת... אני יודעת

שאין סיכוי..

חרשנו אחד על השני מכל הכיוונים...

כי 7 פעמים זה המון!

זה ממש ממש המוון...

ובאמת שאני לא מבינה איך אני עדיין אוהבת אותו..

כבר שנה וחצי... אפילו יותר..

אף אחד לא יודע כמה אני מקנאה בכל אלה שיש להם מישו..

שיש להם את האהבה הזאת...

כי גם אני רוצה...

גם אני רוצה את זה כלכך!!

ואני אפילו לא יכולה להסביר..

ובקטע הזה...

אולי רק 2... או קצת יותר...

רק הן יוכלו להבין אותי...

כי רובכן.. תמיד במערכות יחסים רציניות כאלו..

ואני... אני מה..

אני  דבר אחד יכולה לומר על עצמי..

אני חברה גרועה!!

ואף אחד לא יוכל לומר לי אחרת כי זה נכון...

ואני מדברת על בנים...

ות'אמת... אני לאט לאט משלימה עם העובדה

שמערכת יחסים טובה תהיה לי בכיתה ט' ולא לפני!

כי ככה זה...

ככה זה הולך...

אני לא מתנשקת כמו כולם... אני חושבת שזה מוקדם מדי..

אני חושבת שזה לא לשמור על הכבוד שלנו [[הבנות]]

ותסלחו לי אלו שהתנשקו... ככה אני חושבת...

אני לא יודעת מה יש לי..

אין יום שאני לא חושבת על זה...

ואתם לא יודעים בכלל..

אתם לא יודעים בכלל כמה המצב גרועה..

לפעמים המצב כלכך נואש..

שאני אומרת לעצמי:

"אולי יותר שווה להיות פאקצה!"

ואנשים.... כל מי שמכיר אותי יודע

שפאקצות וערסים זה הדבר שאני הכי הכי שונאת בעולם המזויין הזה!

אז מצבי רע...

רע מאוד...

אני נואשת...

ואני אפיל לא יודעת למה...

לאהבה.. לתקופה טובה... למשו שישמח אותי..

כי בזמן האחרון אני לא שמחה..

זה כבר הופך להיות הרגל...

אני הולכת לישון ולפני אני אומרת לעצמי

"הנה נגמר עוד יום חסר תכלית.... יום משעמם!"

וזה רע... מאוד....

עד כאן...

ובנות... בבקשה תחסכו ממני את הנאומים... תודה!

עמית.

[עוד כמה זמן ספיישל שודדי הקאריביים... תתכוננו!]