הפוסט שאתם עומדים לקרוא מדבר על חברים. זאת אומרת על מה שאמור להיות חברים. אלה שאני מתכוון אליהם וקוראים כאן- אתם יכולים לפתוח את העיניים הכי גדולות, זה לא יעזור לכם, זה רק יכאב, וחבל.

קיימים כמה סוגים של חברויות, ברשותכם גם הפעם מיינתי אותן לפי רמות.

המכרים וה"שלום-שלום"

לקטגוריה הזו נכנסים שני סוגי חברים. "המכרים" נמצאים בדרגה הנמוכה ביותר. מדובר באנשים שרואים לעיתים רחוקות מאוד ואומרים להם שלום, גם אם לא בדרך דביקה מדי. קבוצת ה"שלום-שלום" הם אלה שאומרים להם או שאומרים בעצמם שלום, אבל רוב הפעמים הם או אנחנו לא באמת מתכוונים אליו.

שני הסוגים הנ"ל לא מזיקים בדרך כלל, וגם לא מזיזים במיוחד. הם פשוט שם.

חברים לכיתה

גם הקבוצה הזו לא מזיקה במיוחד. המדובר באנשים שיושבים לצידך בשיעורים מסויימים. רוב הזמן נדבר על חומרים שקשורים ללימודים ונעתיק האחד ממשנהו.

אלה שאיתך בהפסקה

כאן ישנה עליה בדרגה. עם האנשים שנמצאים בקבוצה הזו אנחנו מוכנים לבזבז את הדקות הקדושות שלנו בין השיעורים. הם חייבים לא להיות משעממים או מסכנים, ובאופן כללי הם אלה שאמורים לגרום לבית הספר להיראות טוב יותר. אלה שאיתך בהפסקה מתהלכים על הקו הדק שבין חברות אמת לחברות מסוגים אחרים. מצד אחד גם הם מוכנים לבזבז את הזמן שלהם איתך, ומהצד השני הם רוב הפעמים אלה שמלכלכים עליך מאחורי הגב או פוגעים בך.

אלה שאיתך מחוץ לבית הספר

מי שמשתייך לקבוצה הזו חייב לעבור סינון קפדני שאם לא תדאג לבצעו תהיה בצרות. אלה שאיתך מחוץ לבית הספר יכולים להיקרא חברים שלך- איתם תבלה ותצא לקניות, איתם תשתכר/תעשן/תשתטה וכו'. הם גם אלה שמחזיקים בידם את הסכין הכי גדולה- טעות קטנה שלך או שלהם, ואתה תמצא את עצמך מדמם על הרצפה עם סכין תקועה לך בגב.

the Soulmates

חברי-נפש זו הרמה הכי גבוהה, ומעטים האנשים שזוכים להגיע אליה. הזוכים בה מתברכים בידיד או ידידת זהב, בדרך כלל מדובר בסולמייט אחד. הסולמייט ידע עליך הרבה מעבר לדברים חומריים- הוא יקרא את המחשבות שלך, יכיר את האופי שלך לעומק, יעריך את האמונות והאומנות שלך, ובעיקר יעריך אותך יותר מכולם. עוד לא הגעתי לרמה של סולמייט. למעשה, לא נראה לי שפגשתי אי-פעם מישהו שיתאים להיות אחד כזה...

קיימת עוד קבוצה נסתרת, שמסתתרת בין "אלה שאיתך בהפסקה" לבין "אלה שאיתך מחוץ לבית הספר". מדובר בקבוצת "חסרי הסטייל רפי השכל שרק מחפשים איפה לעקוץ ולנצל, לא מעריכים אותך, ואפילו לא אומרים תודה", ונסגור את זה כאן, תודה.

כמה דברים:

• בנינו סוכה, והיא אפילו מוארת וירוקה. היכול להיות שפסגת השלום תתקיים בסוכתי?
• לאחר שהתרשמתי מהפייסבוק שפתחתי לפני מספר ימים, להלן מסקנותיי: מדובר בפלטפורמה משעממת ביותר, אחידה ובולטת בבריטיותה ברמה מפחידה, וחסרת יכולת לבטא סטייל. אבל היא בכל זאת די מגניבה!
• Lily Allen: "Cos you waste my time and waste my money, and you're not too cool and not so funny…" [Shame For You] הנונשלנטיות המצויינת הזו עוזרת. לתשומת לב כמה אנשים: אתם לא מזיזים לי את המנטוס על השולחן, ואתם יכולים לקפוץ לי.
• וזה מוביל אותי לאחת הסיבות שבגללן אני אוהב את הבלוג: לכם לא אכפת ממני (ומי שיגיד שכן הוא שקרן), ולי לא אכפת שלא אכפת לכם.
• למרות זאת, אני בהחלט מעריך אתכם הרבה יותר ממי שקורא כאן ואין לו (או לא היה לו) בלוג, ואין לו נסיבות מקלות כמו לדוגמא אומנות לסוגיה. J
• מישהו יודע למה הרשימות מודגשות? 

/עריכה/ פתחתי טבעת חורף. אם אתם אוהבים את החורף לחצו כאן כדי להצטרף אליה (:

(+ ניסיון נואש להכניס את הביטוי "גרינר סינרי" לגוגל:  גרינר סינרי ! )