אני רוצה לחזור בזמן.

לפני שנתיים הכל היה הרבה יותר טוב. הכל היה תמים, טהור. האלכוהול היה כיף- כזה שעושה טוב, לא להקיא. הסיגריות היו מרגיעות, היום הן סתם מסרטנות.

לפני שנתיים החורף היה אמיתי- תמים וקר, כמו שאני אוהב. עם בגדים ארוכים ויפים שעוד לא הספיקו להתמתג, עם הקפאין שעוד יכולתי לשתות, עם המוסיקה החדשה ועם הלבד, הרבה לבד.

אני לא רוצה להישאר בהווה.

אני שונא את העכשיו הזה. אני מסוגל לשבור את הזמן אם רק היתה לי האופציה. העכשיו המגעיל הזה משעמם אותי. הוא מחליא אותי בכל המובנים. אין בו שום דבר תמים- הכל כבר נעשה בעבר. אין בו שום כיף. אין בו לבד, אין בו ספייס ואין בו חופש. גם החופשות השונות שקוראים להם "חופש" לוחצות ודוחקות מכל הכיוונים.

אני רוצה להיות בעתיד.

אולי זו סתם עצלנות, אבל אני רוצה להיות בעתיד. בעתיד שאני חולם עליו, בעתיד שכבר מפורט לפרטי פרטים. אני רוצה להיות בו בלי לעבור את השלב הזה של ההתהוות. בלי לבנות אותו. אני פאקינג נועדתי לעתיד שלי. הוא נבנה במיוחד בשבילי!!

אני רוצה שקט. אז תגידו לעולם שישתוק כבר.

אני חייב לבד, ודחוף. אני חייב את הספייס שלי ולא אני פשוט אשתגע לאיטי. אני אפתח הפרעות ואני מרגיש את זה. אני יודע שזה לא יפה להגיד את זה, אבל כל מי שיש לו ביקורת כלפיי, שיזדיין בשקט. לפחות בימים הקרובים. שיסתום את הפה שלו, כי אני לא אהיה אחראי לתגובה שלי. כל מי שיש לו טענות כלפי ההתנהגות שלי בימים האחרונים, יכול לקפוץ לי. כל מי שמתקשר אליי כדי ללקק לי את הרגליים במסווה של להודיע לי על אירועים שאולי מישהו באמת צריך להודיע עליהם, יכול ללכת להזדיין גם כן. כל מי ששופט את ההחלטות שלי, את הרצונות שלי, את הביטולים שלי, את המילים שלי, או את החיים שלי- יכול ללכת לחפש את החברים התקועים שלו בסיבוב. מה שבטוח הוא שאני כבר עקפתי אותם מזמן