לפעמים אני מצטער שלא נולדתי עם פחות שכל, זה היה פותר לי הרבה בעיות בחיים. אומרים שמי שבאמת שמח מהחיים הוא טיפש, וזה לגמרי נכון. אפשר להיות שמח לפעמים, אפשר להעמיד פנים שאתה שמח עד כדי מצב שבו כולם חושבים שאתה שמח, אבל אי אפשר להיות בן אדם שמח, התואר הזה שמור לטיפשים.

היום נשארתי בבית, לא היה לי חשק ללכת למוסד חינוך המעצבן הזה. לפעמים אני חושב לוותר על כל זה. לוותר על המגמות ועל הלימודים. לוותר על בית הספר והצבא ופשוט לברוח לארץ אחרת, ללכת לאיבוד ולבנות את עצמי מחדש. בלי פגמים, בלי בעיות, מכונה נטו- לכבות רגש אחר רגש, עד שלא נרגיש.

יש כ"כ הרבה דברים דפוקים במדינה שלנו, שכבר נהיה פה מגעיל. אני לא מדבר על כל המעילות, הבעילות, השחיתויות ושאר השיט'ס, אני מדבר על החוקים החדשים והמטומטמים שיוצאים בכל שני וחמישי, על הדתיים שלאט לאט משתלטים לנו על המדינה, על חברי הכנסת המבוגרים, הישנים והפרימיטיבים שנמצאים שם רק בשביל הכסף ותו לא. אני מדבר על מערכת החינוך הדפוקה שלנו, שלא מאפשרת קצת שקט: 40 ילדים בכיתה שנושמים יותר מדי חמצן, שכר מורים גרוע שמשפיע באופן ישיר על איכות המורים, תלבושת אחידה שהיא כלום מלבד צביעות סוציאליסטית, ושיא השיאים- חיסורים שמשפיעים באופן ישיר על הציון. מה נסגר אתכם אנשי-כרס חינוכיים? התעללו בכל כשהייתם בבית הספר? על התנהגות לא מורידים ציון, אז על חיסורים? מישהו כאן חייב לקבל בעיטה, ומהר.

כמה דברים:

• הפוסט הקודם נכתב תחת השפעות שונות. למרות זאת, הוא לא יימחק, התכוונתי לכל מילה.
• זוכרים את הפוסט על הפרעות הכתיבה? בכל מקרה זה מה שקרה בימים האחרונים. זה ועוד כמה דברים.
• מחר בדיקת דם. אמא'לה.
• ראיתי שהצטרפו המון קוראים חדשים. אלוהה! ברוכים הבאים לבלוגי. אל תדאגו, יהיה כאן יותר טוב