בצער רב וביגון קודר אני מודיע בזאת על הסתלקותה הפתאומית של חברתי הנאמנה, מוזה (ז"ל).

חיפשתי אותה בכל מקום- בעיר ובכפר ומתחת למיטה ובתוך המגירות. חיפשתי אותה על הקירות בציורים ובין מילים וכתבים. חיפשתי אותה בכוכבים, במזמורים, בריחות ובדמים. היא היתה איתי ברגעים הטובים והרעים, היחידה שלא נטשה. כעת לא יהיה מי שיהווה לי מודל, אפילו נמסיס החליטה שהיא לא מספקת לי יותר רעיונות.

איך לא ראיתי את הסימנים לגסיסתה? הרי כבר חודש שהיא לא אכלה המסכנה. מישהו גנב לה את הריגושים מהצלחת. איך היא היתה יכולה בכלל להתקיים בלי לקפוץ מגבהים חדשים?

לפיכך אין לי ברירה אלא לחפש מוזה חדשה, טובה יותר. למרות שאחת חדשה זה עניין די בהול, לא אסתפק בכל מוזה שתידפק על עורי ותנסה להיכנס אליי. הפעם יהיו סינונים קפדניים, לא עוד מוזה פחדנית וחלשה אלא אחת שתחזיק הרבה זמן. אמנם הם יידרשו הרבה משאבים, גופניים ונפשיים כאחד, אבל אני מתאר לעצמי שבסוף זה ישתלם.

כמה דברים:

• לאחר הפוסט הקודם, הגעתי להחלטה- אני לא אתאמץ אפילו ככה  להעלות במשקל בשביל הצבא. אשמור את שתי האפשרויות פתוחות בפניי, וזה כל מה שאוכל לומר בנדון.

• הייתי אתמול בבית וואלה. היה נחמד ביותר. בהצלחה! (אגב, שמתם לב לתגובות הווידאו החדשות? תודו שזה שוס. זה רק עניין של זמן עד שאנשים יוציאו את התחפושות מהארון..)
• האוהדים של בית"ר עשו קצת בלאגן בדקת הדומיה לזכרו של רבין. כבר כתבתי בעבר שאני רחוק שנות אור מהמחנה הימני, ואני לא מצדיק חלילה את התנהגות האוהדים, אבל דקת דומיה במגרש כדורגל זה כמו לבקש מחתול לשמור על השמנת (או שאר דימויים בנאליים). כבר אמרתי שכדורגל זה דפוק?
• עוד לא התחלתי שום עבודה לימודית לחופשה. אנחנו בכל מקרה נחזיר את הימים האלה מתישהו, כך שזה אמור להיות חופש אמיתי ולא איזו שביתונת. את ספרות אתחיל כנראה בשבוע הבא ואת תנ"ך אשאיר ברשותכם על השרת