איך מתחילים לכתוב פוסט בידיעה ברורה שאין באמת על מה לכתוב? בדיוק כך, בהצהרה גלויה ואמיתית הקוראת לקוראים לא להתאכזב. דיסקליימר אם תרצו.

אז האמת היא שלא נטשתי אתכם ידידיי, אפילו כתבתי פוסט אחד שצונזר מסיבות שונות, אבל הנני כאן! מוכן ומזומן לכתוב את הפוסט האולי ראשון שאין בו באמת נושא מרכזי אחד. אפילו בפוסטי "תקציר הימים האחרונים" מימים עברו יש נושא מרכזי מסויים. הפעם אין, פשוט כי לא היו 'ימים אחרונים'; בימים האחרונים שלא באמת היו ימים כי אם לילות, מצאתי את עצמי רוב הזמן במיטה, חשוב לציין שלבדי ,ישן, ולא כי רציתי לישון או כי התאמצתי יותר מדי. זה התחיל ממריחה מוגזמת של השעות הקטנות, המשיך במרתונים מכוונים של סדרות שהזמן היחידי לראות אותן היה הלילה המאוחר, ונגמר באיבוד טוטאלי של מימד הזמן שהתבטא בשינה באמצע היום בלי לדעת בכלל מה השעה. פעם חשבתי שזה יהיה נחמד ללכת לאיבוד בתוך הזמן, היום אני יותר מדי תלוי בו בכדי לאבד אותו, ובכלל אני צריך איזה מימד זמן כזה משלי. אחד יותר יציב ולא כזה שלפעמים דקה נראית בו כשניה ולפעמים שנייה כנצח, אחד שלא יכבה לי את השמש לפני שאספיק לכתוב ולא ידליק אותה לפני שאספיק לחשוב. פעם כתבתי באיזה שיר ש"נראה שהנצח הוא לא רק זמן, הפאזל הושלם כבר ממזמן" ועכשיו זה נכון מתמיד. אם אתייחס לכתיבת הבלוג הזה כפאזל, נראה כי אני זורק לכם בכל פוסט כמה חלקים ממנו, נותן לכם להרכיב אותו, למרות שאני בעצמי לא יודע איך נראית התמונה על האריזה שלו.

כמו ילדה קטנה ומעצבנת, כך מתנדנדת לה האופטימיות במוח שלי בזמן האחרון. וכמו אותה ילדה שמנסה להבין מה לעזאזל כל כך כיף בלהתנדנד (זה עושה לי סחרחורת בטירוף) כך אני בעצמי לא מבין מה כל כך נחמד באופטימיות שנחתה עליי פתאום למרות שיש לי את כל הסיבות בעולם להיות פסימי, מופיעה ונעלמת כמו החברה שלנו מוזה.

היום בבוקר החלטתי ללכת לישון בשבע, אך לא לפני שראיתי את חדשות הבוקר. היה שם חזאי אחד, שחזה שביום רביעי תתרחשנה אחת מהסיטואציות הבאות: או שלא יהיה כלום, או שתהיה סערה שהארץ לא ראתה כמותה בזמן האחרון, או שזה יהיה משהו באמצע. הבנתי שיותר נמוך מזה כבר לא אראה לפני שאלך לישון, וכיביתי את הטלוויזיה. למרות שהחורף מסרב בתוקף להגיע, ולמרות שיש לי הרגשה שאני הולך ליפול בלימודים, ולמרות שאני צריך ללכת לצו ראשון, ולמרות שאני חסר בטחונות כספיים משל עצמי, ולמרות שאני לא מתקדם לשום מקום בחיים, אני ממש לא פסימי. מן הרגשה מוזרה כזאת שאין לי מושג למה אני אופטימי, ויותר מכך לא ארחיב בעניין (מי שקראה את הצנזורה יודעת על מה אני מדבר).

כמה דברים:

• אתם הרבה יותר ממוזמנים להצטרף לטבעת החורף "Winter 2007" שברשימות .
• אני מקווה מאוד שלא נלמד ביום ראשון. או שני. בכל משך החופשה הכפויה הזו הגעתי למסקנה אחת: אני לא טיפוס של דברים שאני לא אוהב (ע"ע: תנ"ך, מתמטיקה, ספורט, אנגלית, היסטוריה, תעבורה וכו'..).
• הרי לכם תמונה עדכנית של גרינר סינרי, מהיומולדת של איילה (מזל טוב!). אני רוצה לקרדט את עדן אחות של חןחן על הצילום .