לפני הכל, שברתי היום בצהריים את הרגל.

למילה הכתובה יש עוצמות שאין לאף אמצעי וויזואלי-גרפי. יש לה את הכוח החזק בעולם, הכוח שאף אחד לא יכול לו- המוות. המילה הכתובה יכולה להביא למותך בדיוק כמו שהיא יכולה להציל אותך. היא יכולה לעשות שלום ומנגד לגרום לפריצתה של מלחמת עולם. היא יכולה לגרום לך להפוך עשיר והיא יכולה למוטט אותך כלכלית. כמה מילים פשוטות, נגיד שלוש, יכולות לבטא יותר מתמונה, בדיוק כמו שכמה מילים פשוטות יכולות להחסיר הרבה יותר מסתם תמונה.

עם כל עוצמתן של המילים הכתובות, אמינות לא משחקת תפקיד. לאותיות אין עיניים ואי אפשר לראות דרכן את האמת האמיתית. כך יוצא שבכלל לא שברתי את הרגל, סגרו את השמפניה. הכוח של המילים כל כך גדול, שהן יכולות לגרום למשהו פשוט ביותר להפוך לעמוק שבעמוקים ועדיין לומר את האמת.

מילים מסמלות כ"כ הרבה בשבילי, אבל זה ההקשר שבו נכתבו הדברים. בזמן האחרון אני מפקפק במילים. אז אוקיי, בתחילה היתה להן מטרה ברורה, אחר כך הן שימשו אמצעי נוח, ועכשיו כלום לא נשאר. כמו כל דבר אחר מתחיל לשעמם אותי. הסגנון מתחיל לשעמם אותי, הפלטפורמה כבר מזמן משעממת אותי (ולא שיש אלטרנטיבה טובה יותר לסגנון הנוכחי). אני מתחיל לשעמם את עצמי.