/* ימחק עוד מעט !@ *\

ואני נהנה וסובל לסירוגין מהכדור הצהוב הזה. כיף להיות עם קצר עם זה, מגעיל לעשן עם זה. כיף להירדם עם זה, מגעיל לקום עם זה. סבל של חופש גדול כזה, רק שזה לא. בתוך כל הזה והזה אז אני דווקא די בסדר, וזה. עכשיו ברצינות, האתמול הזה הוציא ממני משהו שלא חשבתי שיצא דווקא בחום. זוכרים את המוזה, זו שלא ידעתי איך לקרוא לה והיא ברחה לי והיה ממש סיפור איתה? מצאתי אותה! אני פסעתי לתומי אתמול במשעולי מושבי, והנה ראיתיה צוחקת. מסתבר שכבר אין לה סחרחורות ושאר שיט'ס כי היא היתה על הנדנדה, היא קלטה אותי בקוסינוס (אפילו הבתזונה יודעת מה זה!) של 45 מעלות כשהיא היתה 180 מעלות בגובה וכמעט נפלה (אחרי שלושה סיבובים). ברור שזה היה אחרי כמה שוטים וגמלים, אבל זה כבר סיפור אחר.

נו, פעם ב' (ביטוי בלוגי חדש פרי עטי!) מותר גם לי לכתוב גיבוב של שטויות לכאורה, ושלא לכאורה בשביל הסינרי. לא מסתדרים עם זה? תרכיבו את האותיות מחדש. בשורה הכי תחתונה של זה וזה, האתמול הזכיר לי את החופש ואת השביתה, ואת הבלוג ואת החיפושים אחרי החיים. מעניין מה יקרה החורף. שאיפות גבוהות יותר.

היר קאמ'ס דה סאן, לה לה לה לה.