דמיינו לעצמכם שבוקר בהיר אחד אמא שלכם פותחת את החלון של החדר כדי להעיר אתכם, ודופקת כזאת צעקה שלא תבייש אפילו את פאריס הילטון בבית השעווה- מסתבר שהגינה שלכם הפכה לים ובקומת הקרקע שוחים להם דולפינים חמודים. עכשיו צאו מהסרט (הממש לא רע) שארגוני איכות הסביבה מנסים למכור לכם, ותפנימו דבר אחד: ההתחממות הגלובלית לא נגרמת בגללי ובגללך, והמזהמות הכי גדולות הן הממשלות ברחבי הגלובוס והמפעלים הגדולים. היום מציינים בעולם את "יום כדור הארץ", וזה זמן מצויין להגיד פעם אחת ולתמיד לארגונים הירוקים שיצאו לנו כבר מפח הזבל.

אין אדם שמתעב את הקיץ יותר ממני, ואם הייתי יכול לגרום לכך שהוא לא ייעשה חם יותר משנה לשנה, מזמן הייתי עושה משהו בנידון. הבעיה היא שכפרט אני לא משפיע על כלום. הרי גם אם מדינה שלמה תזרוק את בקבובי הבירה שלה לתוך מיכלי מחזור- זה לא מה שיגרום לניו-יורק לא להימחק מהמפה- להיפך- זה רק יעשיר את תאגידי המחזור המפוקפקים. אני לא רואה את עצמי קונה בסופר עם שקיות בד מעופשות, ובטח שלא הופך זבל אורגני לחומר דישון מסריח שאפילו תולעים לא היו רוצות לגור בו.

בעולם של צריכת מוצרים כפייתית, אין לי מושג איך כל העניין הזה של התחממות כדור-הארץ הפך לטרנד מטורף. כנראה שכל סלב סוג ד' שלא עבר את האודישנים ל"בובות" מחליט פתאום להפוך למחבק עצים אכפתי, וכל ילדה שהעיפו אותה מ"הצופים" מחליטה לחלק פלאיירים של "גרינפיס" ברכבת ולהתחנן שתחתום לה על עצומה נגד האוויר שיוצא לפרות ברפת מהישבן. "הכדור בידיים שלנו" אומרים שם בערוץ 10, הם רק לא מבינים שאחרי הגמר של "הישרדות" הם יחזיקו ביד כדור מפונצ'ר וקרוע.

שלא תבינו לא נכון, אני לא מכחיש את ההתחממות המדוברת (אני אפילו עושה עליה פרוייקט באנגלית!) ולא חושב שאין מה לעשות כדי למנוע אותה. יש הרבה מה לעשות, אבל זה כבר לא תלוי בנו אלא בשרי הכנסת היקרים שלנו, רק שבמידה והם לא ירוויחו מזה משהו, הם אפילו לא יתאמצו להוציא את העט מהכיס. אין ספק שאם הממשלה תבחר להשתמש באנרגיות חלופיות כמו שמש ורוח במקום לשאוב לטבע את הסבתא, זה ישפיע הרבה יותר משעה שלמה של חושך או פרסומות מציקות בכל חור. לא יודע מה אתכם, אני לא מתכוון לשמור על הסביבה יותר ממה שאני שומר על הספריה שלי. אפילו כרתו במיוחד בשבילה כמה עצים.

עד לפעם הבאה, גרינ(ר)ס סינרי

/* ימחק עוד מעט !@ *\

ואני נהנה וסובל לסירוגין מהכדור הצהוב הזה. כיף להיות עם קצר עם זה, מגעיל לעשן עם זה. כיף להירדם עם זה, מגעיל לקום עם זה. סבל של חופש גדול כזה, רק שזה לא. בתוך כל הזה והזה אז אני דווקא די בסדר, וזה. עכשיו ברצינות, האתמול הזה הוציא ממני משהו שלא חשבתי שיצא דווקא בחום. זוכרים את המוזה, זו שלא ידעתי איך לקרוא לה והיא ברחה לי והיה ממש סיפור איתה? מצאתי אותה! אני פסעתי לתומי אתמול במשעולי מושבי, והנה ראיתיה צוחקת. מסתבר שכבר אין לה סחרחורות ושאר שיט'ס כי היא היתה על הנדנדה, היא קלטה אותי בקוסינוס (אפילו הבתזונה יודעת מה זה!) של 45 מעלות כשהיא היתה 180 מעלות בגובה וכמעט נפלה (אחרי שלושה סיבובים). ברור שזה היה אחרי כמה שוטים וגמלים, אבל זה כבר סיפור אחר.

נו, פעם ב' (ביטוי בלוגי חדש פרי עטי!) מותר גם לי לכתוב גיבוב של שטויות לכאורה, ושלא לכאורה בשביל הסינרי. לא מסתדרים עם זה? תרכיבו את האותיות מחדש. בשורה הכי תחתונה של זה וזה, האתמול הזכיר לי את החופש ואת השביתה, ואת הבלוג ואת החיפושים אחרי החיים. מעניין מה יקרה החורף. שאיפות גבוהות יותר.

היר קאמ'ס דה סאן, לה לה לה לה.