אוף, לשבת בבית זה משעמם.
עזבו שעכשיו כבר ערב, אני כבר כמעט שבוע יושבת בבית.
משעמם.
איסמעיל כבר מרגיש יותר טוב, תודה לאללה.
אבל לי ממש נמאס.
אני עדין מרגישה חרא, למרות שאיסמעיל ממש מעודד.
אבל אני מרגישה חרא.
אוף.
יואו, כל כך בא לי שיהיה איזה משהו טוב.
משהו שיעשה לי את היום, משהו שיעשה לי את השבוע.
בא לי לחזור לבצפר, כי משעמם פה מוות,
אבל לא בא לי לראות שוב את חן והפקאצות שלה.
ממש ממש נמאס לי לשבת פה בלי לעשות כלום.
אוקי, יכולתי לצאת מהבית.
אבל לא רציתי.
כי אם הייתי יוצאת, אלוהים יודע עם היה לי עם מי, ואז בכלל היה משעמם.
טוב, צריך לשמור על אופטימיות?
אוף.
וואי אני חושבת שאני חולה, כואבת לי הבטן בטירוף.
או אולי זה כי אין לי מה לעשות אז אני טוחנת P:
טוב, אני נראית כמו שלד, זה לא יזיק לי. (ממש ממש לא מחמיאה לעצמי, אין סיבה לחשוב ככה, אני הבנאדם האחרון שיעשה את זה)
יואו אני שונאת לשבת בבית בלי לעשות כלום.
בא לי להיות חולה, ככה לפחות מישהו יטפל בי, עכשיו אני סתם משועממת.
ואני לבד.
ממש לבד :[
-
נכנסתי לפני כמה ימים לבלוג של מהרה, ילדה אתיופית ממש חמודה.
זה מדהים כמה שאני מבינה אותה.
כל מה שהיא כותבת, כל כך נכון.
כל כך מה שאני עוברת כל הזמן.
כל כך... אני. בגרסה אחרת.
וואו.
אני ממש חייבת לדבר איתה.
מהרה?
אני ממש חייבת לדבר איתך.
דחוף.
וואו.
-
אוף אני מרגישה כל כך רע.
אני עוד שניה מקיאה פה, אני מרגישה גרוע.
ניסיתי אפילו לשמוע אמינם ואקון בפול ווליום.
גם זה לא הלך!
זה אומר שהמצב ממש קשה, ואני מרגישה הכי גרוע שהרגשתי בחיים.
זה הלקח שלי לא לאכול כל כך הרבה שיפטה באותו יום?
או שזה עונש מאללה?
יש מצב.
זה העונש שלי שגרמתי כל כך הרבה צרות, לכל כך הרבה אנשים,
באותו יום.
P:
די, אני מרגישה חרא.
מרגישה חולה, ומרגישה מניאקית, ומרגישה שסיבכתי את כולם, ומרגישה אשמה, ומרגישה שלא צריך אותי, ומרגישה שהיה עדיף אם הייתי מתה, ומרגישה ממש ממש חרא, וזבל, וזוועה, ומגעיל, ורע, ודוחה, והמון דברים.
אני מרגישה כל כך רע שאני לא יודעת אפילו איך אני אצליח לכתוב את זה בפוסט אחד.
מרגישה חרא, חרא, חרא, חרא, חרא, חרא.
ושונאת את עצמי מאוד עכשיו.
אוף.
-
טוב, ביי אנשים, אני הולכת לישון. לילה טוב.
שמרגישה כ"כ.. חרא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: