נימאס לי..אופפ די אני לא מבינה מה עובר עליי..הכל התחיל בכלל שדיברתי אם אפי לא יכולה כבר..
מתחילה לחשוב שמתי שאני מדברת איתה נכנסת שוב לדיכאון..
זה שוב חוזר לי..=[
וזה לא שהיא בדיכאון בכלל..אם אני ידע שאפי בוכה אני יהרוג את עצמי שאני לא איתה..כדי להיות לצידה תמידד וצידה כדי שתרגיש הכי טוב שאפשר..
אתמול הייתי בים אם בינה כ"כ נהנתי..
והיום פשוט הכל ההפף..היה לי את היום הכי חרא שיכול להיות..
כמה כמה אני יכולה לבכות כבר לא ירדות כבר מרוב שהם נגמרות..
עד שיש לי איך לדבר אם אפי אני כ"כ שמחה שיש לי הזדמנות כזאת..
אבל אין הכל צריך להיות רע ולא הכי טוב שאפשר..
אני כבר לא יודעת מה לחשוב..אולי באמת נמאס לה שאנחנו חברות..
אני כ"כ צריכה אותה פה לידי שתיהיה איתי לפחות בטלפון..
ושתקשיב לי ובכלל לדבר איתי..כי רק היא תוכל להבין אותי
ולתת לי תהרגשה הכי טובה שבעולם..(או שכבר לא =/) לא רוצה להראות לה את זה..
שאני רוצה שניהיה כמו פעם החברות הכי טובות
שבכלל לא חושבות אם להגיד לה או לא להגיד לה..
לא רוצה שתרגיש שקורה לי משו שאני צרכיה לדבר איתה על זה או על הכל בכללי
וסתם רוצה לדבר אם החברה הכי טובה שהייתה לי אי פעם..
פעם באמת זה לא היה ככה כל דבר אני סיפרתי לאפי..ואני מתארת לעצמי שגם היא..
אבל עכשיו זה לא ככה..ואין לי כבר מה לעשות אני תמיד רוצה שישאר לי החברה הטובה כתמיד..
אבל לא כל מה שרוצים מקבלים..אפילו היא אמרה לי את זה..
ואז בכלל זה ממשיך באמא שלי שרבתי איתה וקיללתי אותה..ואז בדודה שלי שהיא צעקה עלי
למה אני מקללת את אמא שלי ושאני אפס ושבחיים לא יצא ממני משו טוב..
אני יודעת כמה אני חרא לא צריכים להזכיר לי את זה כ"כ הרבה..
ובכלל אין לי את אפי שתיהיה פה לצידי שאני ירגיש טוב אם עצמי אחרי
שקורה לי משו היא תמיד הייתה מעודדת אותי בהכל..
ואחרי זה ממשיך בניב..אני רציתי לראות אותו היום נורא..אבל בסוף הוא לא יכל לבוא אלי היום..
אז רק מחר..ואני חשבתי עוד שהוא היחידי שנישאר לי..
שיהיה איתי ויקשיב לי ובכלל תמיד יתמוך בי..וגם זה לא קיבלתי..
הרי זה ברור למה שיקרה לי משו טוב? אם משו אחד חרא לי שזה בעיקר אפי..
אז הכל ניהיה לי חראא שום דבר לא יכול להוזיז ממני את זה..
ואם קרה לי משו טוב היום..זה שאחי משה האח שאני הכי קשורה אליו
ואנחנו מדברים תמיד על הכל..ראה אותי בוכה היום..
הוא בא חיבק אותי ושאל אותי מה קורה לי ומה יש לי..
זה כל מה שהייתי צריכה וממה שציפיתי מאנשים אחרים..שחשבתי שאני חשובה להם..
או בכלל שהם חשובים לי..=/ וכנראה שלא..
אני מנסה למצוא את הטוב שיש לי ושיש בי..לא אמרתי שאין..
כי אפילו אחי אמר לי
משפחה זה לכל החיים וחברים באים והולכים..
תמיד חשבתי שחברים באים ונשארים לתמיד
מאז שאני ואפי ניהיה החברות הכי טובות
אבל טעיתי כי בקשר לאפי..אני כבר לא יודעת..אבל מה שאני יודעת זה שתמיד
תיהיה לי תיהיה לי עמוק עמוק בלב..אפילו אם כבר לא נדבר..או מרצונה או שזה פשוט יקרה..
אני תמיד רוצה לראות אותה מאשר סתם לדבר איתה בטלפון..שזה אפילו שכמעט לא קורה..
היה לנו מלא הזדמנויות להפגש למרות שהיא גרה בפ"ת ואני בירושלים..
ואני תמיד ניסית לתפוס את ההזדמנויות..אבל אפי?..לא יודעת כבר..
אולי אצלי זה יותר חשוב לראות אותה מאשר סתם רק לדבר איתה בטלפון..
(או שהיא בכלל לא רוצה)
אולי באמת אני כבר לא החברה הטובה שלה שהייתה תמיד
אני כבר מאתמול ככה..אני רק רוצה להרגיש טוב..זה הכל..אופפ =[
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: