Love Is The Answer

אני לא יכולה יותר.

אני נשבעת שלא יכולה.

אני חייבת לצאת מפה.

זה הורג אותי.

זה באמת הורג אותי,

ומשנה אותי.

אני מתחילה להיות דומה להם.

אני לא יכולה. לא יכולה. לא רוצה.

יש לי עוד את כל החיים.. החיים שלי.. בדרך שלי..

ובלא מודע הם מפסיקים להיות שלי ומתחילים להיות העתק מדוייק של כל מה שאני לא רוצה.

אני נשבעת שאני מגיעה לקצה.

אין לי אפילו מה לכתוב.

הכותרת מסכמת את הכל.

מה שמעניין אותי זה

אם התקופות האלה באות כי זה תקופות שלי כאלה או שזה תקופות שאנשים מחליטים להיות גועליים.

הכל היה כל כך קליל וזורם.. ועכשיו הכל שוב כבד ומחניק.

וכשאני חושבת על הסיבה לזה זה הכי עצוב.

בכל מקרה,

יש פה רק שתי אפשרויות.. לקום וללכת או לדבר על זה.

לקום וללכת כבר אי אפשר.. (כמה שזה קשה יש אנשים שאי אפשר פשוט לעזוב)

ואני מאמינה בלדבר.. כוסעמק.