המזבלה

ומי שאומרת שנוח לה ואז מחייכת- שקרנית.

הייתי עד עכשיו עם חברות שלי.. יש להן מין סתימות כזאת מיוחדת משהו שאין להרבה אנשים..

מצד אחד הם חכמות.. ואפילו עוזרות לי לפעמים כשאני צריכה, אבל כשאני נותנת להן עצה טובה.. משהו שלדעתי ישנה להן את החיים (לטובה) הן לא מקשיבות...

יש מצב שהן פשוט מזלזלות ביכולות שלי.. מציק קצת.

דיברתי היום עם האקס... אוי גוד... הוא כל כך.. אקס.

הוא רוצה לדבר איתי... מעניין על מה (או שלא)

ניסיתי להתחמק ולהסביר לו שאני תפוסה כל השבוע ושינסה לתפוס אותי בשנה הבאה.. אבל זה לא עבד משום מה, אני צריכה לפתח שיטות בריחה אחרות.. הישנות כבר לא עובדות. לפחות לא עליו..

כמה שאני אוהבת אותו, בתור ידיד כמובן... אני לא רוצה להפגש איתו.

אני רואה אותו לפעמים, ולא מנסה לפתח שיחה רצינית, ועדיין מתעצבנת שהוא לא מתייחס אלי.

הוא רודף אחרי, ואני לא מעוניינת

אני מתלוננת שהוא לא יוצר קשר, וגם אחרי שהוא מדבר איתי סוף סוף אני מנסה למצוא לו תירוצים.

מה קורה פה בעצם?

אני רוצה אותו בתור פנטזיה. הכל בראש שלי, אבל ברגע שהוא מראה רוח חיים, אני בורחת, ממציאה תירוצים לכל העולם ואישתו שלא בא לי ושהוא חופר.

לא רק לאקס אני ככה.. אלא לכולם כמעט..

כבר לא מדברת עם אף אחד.. שלא לדבר על לצאת מהבית.

אפילו במסנג'ר יש לי 2 אנשים קבועים..

לא יודעת מה קורה לי בזמן האחרון.. זה אולי נשמע כאילו אני נכנסת לדיכאון עמוק, אבל לא נראה לי שזה זה.. להפך דווקא, נראה לי שזה משהו טוב..

ולסיכום- התחרפנתי.

סייברית