המזבלה

אז חזרתי אחרי.... שנתיים?

הייתי חייבת לחזור, חייבת לפרוק, חייבת לכתוב משהו, כל כך הרבה השתנה בשנתיים שלא כתבתי..

כצפוי.. לא סיימתי את הבית ספר.... אבל!!! הייתי נוכחת בנשף הסיום, שהיה מרגש ביותר

והבנתי שעוד יהיו לי כל כך הרבה הזדמנויות לשפר את התעודה שלי ולהשלים את כל הדברים שפספסתי, נכון שזאת הייתה שטות לא להמשיך ללמוד אבל אפשר להבין את הצד שלי.. הייתי במצב נפשי... לא משהו (במילים עדינות)

סיימתי את תפקידי כבריסטה בכבוד.. ובנוסף אני שומרת על קשר עם רוב האנשים שעבדו איתי (משהו ששווה להתגאות בו, כי זה באמת קשה, פאק כולם התפזרו ברחבי הארץ כאילו מנסים לברוח ממני! ובהכל אני מאשימה את צה"ל!)

התגייסתי, עברתי כבר יותר מחצי שירות, עברתי כל כך הרבה בצבא, עכשיו אני נמצאת במקום טוב עם תפקיד מצויין..

לקצונה אני כבר לא אצא, אולי זה חבל, ואולי זה דווקא לחיוב, אהבתי את המסגרת הצבאית, אבל בהמון סיטואציות מצאתי את עצמי תוהה עד כמה היא מתאימה לי... לא נורא, שירות מלא במקום שאני נמצאת בו הוא מספק ביותר... בעיקר אותי :)

מה עוד... הפסקתי לעשות "שטויות", באמת! ואולי גם קצת התבגרתי, שמתי לב שנהייתי יותר צינית, ויחד עם זה יותר רגועה, אולי גם טיפ טיפה יותר אפטית.. טוב נו.. לא טיפ טיפה.

אתמול במקרה מישהו שדיברתי איתו הזכיר לי את הבלוג, הייתי חייבת באותו רגע להכנס ולראות מה השתנה, אולי גם קצת להזכר בעבר (כי נוסטלגיה זה תמיד כיף)

וברגע שנכנסתי החלטתי שאני חייבת לכתוב משהו, להראות סימן חיים, וכמובן לבדוק אם עדיין יש לי את זה :)

(עדיין יש לי את זה :) )

בקיצור.. אני פשוט חייבת לעוף, עד שיש לי מעט חופש אני חייבת לנצלו , אעדכן אולי יותר מאוחר...

סייברית (שחוזרת לפעילות לאחר פגרה לא קצרה בכלל)