המזבלה

כי שרמוטות אף פעם לא מתות, רק מזדקנות כל הזמן...

בלה

מחר על הבוקר צו ראשון..

לכו תדעו איך יהיה, מה יהיה, אני מקווה שאני לא אשכח ללכת לשם גם הפעם.. אין לי כוח שיבואו כמה חיילים לגרור אותי מהבית לשם... למרות שהמחשבה על זה לא רעה בכלל אם תשאלו אותי.

בא לי שיגמר כבר ה"חופש הגדול" הסיוטי הזה..

טוב הוא לא באמת כזה נורא, סתם אין לי כוח ללמוד ולעשות בגרות בהסטוריה, ושוב לא לעבור. כי הרי זה שקוף שאין מצב שיתנו לי מגן שעובר את ה30, גם הפעם.

איך אמרו חכמים? ההיסטוריה חוזרת על עצמה. (מי כמוני יודעת, למדתי את היחידה הראשונה כבר 3 פעמים ועדיין לא מצליחה לעבור את ה50)

ת'אמת שהציונים לא כאלה חשובים, כל עוד אני הולכת לשם יום יום... זה לא באמת משנה להם הציונים, ובינינו, גם לי לא.

שלא תגידו במקרה שהראש שלי לא בלימודים, וכל היום אני רק מתעסקת בבנים, כי זה לא מדוייק, אני מחלקת את הזמן שלי שווה בשווה גם עם המחשב. שליש יום (הבוקר בעיקר) הולך על אמסמסים, השלישי השני על חברות\חברים (אחר הצהריים כמובן), ובערב אני מסתגרת בחדר ( סתם כי אין לי כוח לקריזות של אמא)

וגם לא מצליחה לקבוע דייט נורמלי כי אני "עסוקה" מדי.

איך אני רואה שאת שנת הלימודים החדשה אני פותחת בהברזה מהבית ספר לטובת איזה מישהו שמחכה לי בקניון הקרוב

משעמם לי

כבר כמעט שבוע לא דיברתי עם אף אחד נורמלי... אני מתחילה להדבק מהחברות שלי בבת ימיות שלהן... זה לא בריא לי.

בקצב הזה אני עוד אהיה אחת מהן... סתם.

אני אוהבת אותן, באמת נו.

וואי כבר איזה חודשיים לא הייתי בים..

ואולי זה דווקא טוב, ראיתי את חברות שלי חוזרות משם כשהן נראות כמו גמבה ממולאת.  חיחי

טוב הגיע הזמן לישון... שחס וחלילה לא יצא שאני ישנה פחות מ893724624346856.9084587 שעות... אחרת אני אהיה עייפה.

האמת שאני גם גמורה מעייפות... לא יודעת למה אבל הבית ספר ממש מעייף אותי..

טוב נו.. ניחה.

לילה טוב לכם..

סייברית

זאת הפעם הראשונה שאני  "רבה" עם ידיד שלי... והמצפון שלי נותן לזה ככה לעבור על סדר היום...

לא הגיוני!

על אנשים הרבה פחות חשובים הוא עשה לי כאב לב גדול!

אבדתי ידיד טוב אתמול. בזכות המשפחה המדהימה שלי. תודה לכם.

לא אפרט מה קרה, אבל היה קטע מסריח... ההורים שלי הרחיקו ביני לבינו... נו טוב.. יבוא אחד אחר...

הוא היה אחד המדהימים, חכם.. חתיך (?)... אממ.. כן נראה לי שדי חתיך.... עיניים כחולות אנשים!! כחולות!!

ריבועים לא היו חסרים לו...

והאופי שלו.. משתק. יכולתי לדבר איתו לילות שלמים. הוא היה בן אדם מקסים... ועכשיו אצטרך להמשיך את חיי בלעדיו. לא נורא.

התחלתי לרצות לצייר...

כאילו... לא שלא ציירתי עד עכשיו, אבל פתאום באה לי מוזה מרעננת.. זה כיף...

כשאני מציירת פתאום באים לי עוד מיליון רעיונות חדשים...פתאום יש עוד אפשרויות...עוד צבעים. פתאום הבלתי צפוי לא צפוי כל כך..

חברות שלי מתחילות לעצבן אותי...

הן טיפשות! לא פלא שיש לי כל כך הרבה ידידים... בנים עדיפים על בנות! (אבל חכמים, כאלה שאפשר לפתח איתם שיחה נורלית... ת'אמת שגם שיחה לא נורמלית זה נחמד לפעמים חח)

הבנות בגיל שלי כל כך לא... לא... חושבות? ואם כבר הן טרחו אז הן חושבות לתווח הקצר... יופי להן!

טוב.. כל עוד הן החיים שלהן נראים טוב, ואף אחד לא צוחק עליהן עדיין, אז מי אני שאחליט אם הן טיפשות או לא? אולי אני סתם גאונה

מצאתי ראפרית חדשה... שעושה רמיקסים לכל מני שירים יפים...

והורדתי כמה שירים ישנים..

ועדיין מה מתנגן עכשיו?! בריטני ספירס.. האלבום הראשון שלה... יופי סייברית, כל הכבוד לך!

מתגעגעת לפנדורה...

איזה יופי!

היום בבוקר הלכתי למספרה לתקן כמה דברים קטנים....

וכשחזרתי, בדיוק כשירדתי מהאוטובוס, ראיתי ילדה מהבית ספר הישן... אחת שהייתה איתי מהגן...

איזה יפה היא נהייתה. בכלל, אחרי גיל 14 כולן פתאום נהיות יפות..כמובן שאני מדברת רק על חיצוניות...

שמתי לב שבמסנג'ר, ככל שאתה יותר קשור לבן אדם ויותר אוהב אותו הסיום שיחה הוא יותר ארוך...

 סייברית