השמיים עוד חשוכים קצת.. עדיין יש עננים
עדיין יש קצת רוח...
ציוץ ציפורים..
אווירה שקטה...
עוד לא כיבו את המנורות...
הים עדיין לא נגלה לפני...
עוד מעט כל אלה לא יהיו עוד
האווירה תשתנה.
רק עוד שעה-שעתיים כל אלה יעלמו, ויחזרו רק עוד יותר מ 14 שעות
אמא תקום עוד מעט, ותתחיל לצעוק, אני אעשה את עצמי לא שומעת, והיא תעזוב את הבית בעצבים.
ככה כל בוקר... כבר 5 שנים בערך
עוד 14 שעות אני אמורה לחזור מהבית ספר..
פאק, לא כיף לי..
יש מתכונת היום בלשון, תאחלו לי בהצלחה..
המורה שלי (שהכירה אותי רק היום אגב) מאמינה שאני אעבור.. אני לא כל כך בטוחה.
גיליתי היום שאני הולכת לעבור את הקיץ בלמידת הסטוריה עם חברה טובה מבית ספר אחר... מה שיהפוך את הלמידה להרבה יותר שווה וכיפית.
ומה שיהפוך אותי להרבה פחות מרוכזת ועם הרבה פחות נקודות במתכונות...
מה עדיף? לא לחיות, אבל עם תעודת בגרות ביד
או פשוט לעשות מה שבא לי ולוותר על זה?
לא.. אני באמת שואלת, בשביל מה אני צריכה את השיט הזה?
אני רוצה לחיות עכשיו, אני מרגישה שאני מבזבזת את הנעורים שלי בשיחות עם אנשים שרוצים לכלוא אותי בבית ספר, ולא מצליחים.
חמישה לשש...
כבר איזה 10 דקות אני יושבת ובוהה בחלון.. כאילו מצפה שמשהו יקרה..
הדבר היחיד שיכול לקרות זה שאחותי תכנס לחדר, וגם לזה יש סיכוי אפסי.. כי היא תקועה מול הטלוויזיה.
טוב.. אולי אני אעשה משהו ואז מה שאני מצפה שיקרה, יקרה באמת..
או שלא.
בוקר טוב ישרא, סייברית
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
