המזבלה

כי שרמוטות אף פעם לא מתות, רק מזדקנות כל הזמן...

בלה

מחר על הבוקר צו ראשון..

לכו תדעו איך יהיה, מה יהיה, אני מקווה שאני לא אשכח ללכת לשם גם הפעם.. אין לי כוח שיבואו כמה חיילים לגרור אותי מהבית לשם... למרות שהמחשבה על זה לא רעה בכלל אם תשאלו אותי.

בא לי שיגמר כבר ה"חופש הגדול" הסיוטי הזה..

טוב הוא לא באמת כזה נורא, סתם אין לי כוח ללמוד ולעשות בגרות בהסטוריה, ושוב לא לעבור. כי הרי זה שקוף שאין מצב שיתנו לי מגן שעובר את ה30, גם הפעם.

איך אמרו חכמים? ההיסטוריה חוזרת על עצמה. (מי כמוני יודעת, למדתי את היחידה הראשונה כבר 3 פעמים ועדיין לא מצליחה לעבור את ה50)

ת'אמת שהציונים לא כאלה חשובים, כל עוד אני הולכת לשם יום יום... זה לא באמת משנה להם הציונים, ובינינו, גם לי לא.

שלא תגידו במקרה שהראש שלי לא בלימודים, וכל היום אני רק מתעסקת בבנים, כי זה לא מדוייק, אני מחלקת את הזמן שלי שווה בשווה גם עם המחשב. שליש יום (הבוקר בעיקר) הולך על אמסמסים, השלישי השני על חברות\חברים (אחר הצהריים כמובן), ובערב אני מסתגרת בחדר ( סתם כי אין לי כוח לקריזות של אמא)

וגם לא מצליחה לקבוע דייט נורמלי כי אני "עסוקה" מדי.

איך אני רואה שאת שנת הלימודים החדשה אני פותחת בהברזה מהבית ספר לטובת איזה מישהו שמחכה לי בקניון הקרוב

משעמם לי

כבר כמעט שבוע לא דיברתי עם אף אחד נורמלי... אני מתחילה להדבק מהחברות שלי בבת ימיות שלהן... זה לא בריא לי.

בקצב הזה אני עוד אהיה אחת מהן... סתם.

אני אוהבת אותן, באמת נו.

וואי כבר איזה חודשיים לא הייתי בים..

ואולי זה דווקא טוב, ראיתי את חברות שלי חוזרות משם כשהן נראות כמו גמבה ממולאת.  חיחי

טוב הגיע הזמן לישון... שחס וחלילה לא יצא שאני ישנה פחות מ893724624346856.9084587 שעות... אחרת אני אהיה עייפה.

האמת שאני גם גמורה מעייפות... לא יודעת למה אבל הבית ספר ממש מעייף אותי..

טוב נו.. ניחה.

לילה טוב לכם..

סייברית