המזבלה

הרגע הייתי בבלוג של מישהו שהכרתי פעם..

וחשבתי לרגע "פאק.. כמה שאני והוא לא מתחברים ביחד.." איך לעזאזל הוא מצא חן בעיניי פעם?!

הוא לא מסתדר לי במחשבות, אני לא מסוגלת לראות כרגע אותי ואותו ביחד...

אבל פעם... פםע היה נחמד ביותר, אני זוכרת אפילו שהוא דאג לי פעם אחת אפילו... הראה רגש מוסתר..

אני זוכרת את השיחה הראשונה שלנו, הוא צחק על העבודה שלי..

מעלה זיכרונות, זיכרונות שמטריפים לי את המוח, זיכרונות שמעלים מלא מלא מחשבות ושאלות.

זה משהו שלא נקלט.

איך שני הפכים כל כך נמשכים?

זה לא בסדר.. אני רוצה מישהו כמוני, מישהו שדומה לי,אבל שיראה לי דרכים חדשות, שידע ללמד אותי, יותר מדי?

כנראה

בזמן האחרון עולים לי כל מני רגעים כאלה שהדחקתי לאורך השנים, דברים שאני אומרת לעצמי "וואי, לא זכרתי שעשיתי את זה"

וזה מוזר... שוב זיכרונות עולים, ורגעים מאוד ספציפים מעלים חיוך לא מובן על פני...

היה כיף פעם.

פעם פעם, לפני שבנים התחילו לשגע אותי, לפני שהסתכלתי, לפני שפלירטטתי (ככה כותבים את זה?), לפני עשיתי שטויות, אולי לא שתיתי עד שהכבד שלי התאבד, ואולי גם לא עשיתי סמים אף פעם עד שכל התאים במוח שלי נשרפו.... כאילו, אף אחת, לפני שנה וחצי (או משהו כזה) זה לא באמת נחשב.

אבל אני מכירה הרבה אנשים שכן.

פאק.. אלה החברים שלי?!

אני כולי חננה מחולון, איך הגעתי למצב הזה?

אנשים משתנים.... הפכים נמשכים... איזה עולם מוזר.

בשביל מה? עולם משעמם יהיה טוב לכולנו, האקשן לא יחסר לאף אחד, תאמינו לי שאם היה דבר כזה "עולם מושלם" אף אחד לא היה מתלונן.

וואי, כבר 4 וחצי... ומ12 וחצי אני במיטה גמורה מעייפות... ומחכה שמישהו יציל אותי מעצמי.

הזמן טס כנראה גם כשמשעמם...

לילה טוב ושבוע נהדר לכם.

סייברית

או סבטלנה.. זה לא משנה. כל הרוסיות הן אותו הדבר... וגם האוקראיניות

יש לי חלום..

כבר כמה שנים שאני מפנטזת על זה... (בערך כמו על הרישיון נהיגה)

שנראה כרגע בלתי מושג...

החלום שלי הוא להקליט סינגל (שיר בודד לכל המתקשים) שהמילים הן שלי..

שיר שאני שרה.. (ולכל הצינים, אני שרה די יפה )..

משהו שלי...

כמובן שזה לא יתגשם אם אני לא אעזור לזה לקרות, וכל הבלבלאט הזה...

אבל עדיין...

אני שומעת על כל כך הרבה בנות שכן מצליחות לעשות את זה.

ולמה אני לא?

יש בי משהו שמאכזב אותי כל פעם מחדש..

משהו שכבר התרגלתי אליו ואולי אני רוב הפעמים לא שמה לב אליו

לא יודעת להסביר את זה, אבל כל פעם שאני רוצה משהו, משהו שנראה כבלתי מושג כביכול, אני פשוט לא מצליחה להשיג את זה.

וכמה שזה לא יראה קרוב, אני פשוט תמיד אהיה "ליד".

התיאשתי.

 וכנראה גם שהביטחון שלי התייאש ממני, כשאני רוצה משהו אני צריכה ללכת על זה עד הסוף ולא לעצור באמצע...

ובהסבר פשוט- כמו להפסיק לאונן בדיוק שניה לפני שאני גומרת.

מתסכל משהו...

זה לא שזה לא בשלטתי... בטח שזה בכן, אבל אני פשוט כל כך חסרת ביטחון בדברים מסויימים שזה מונע ממני לפעמים המוון דברים חשובים בחיים.

יש לי עוד כל כך הרבה דברים שאני רוצה..

אבל אני חושבת שהסינגל יהיה הישג כלשהו... משהו שיגרום לי להתגאות בעצמי ולהגיד "זה שלי, ואתם יכולים לאכול זין" (הינה עוד אחד מהדברים שרק אם היה לי טיפה יותר ביטחון הייתי אומרת, באמת!)

היופ אכלתי סושי לראשונה..

משהו עם אבוקדו וסלומון, נחמד.. רק אם האבוקדו לא היה זה היה יכול להיות הרבה יותר טעים..

והרוטב שהיה ליד זה... טעים:)

אבל יקר.. יקר מדי.. ועוד הלכתי למסעדה שהיא זולה יחסית.. אבל 30 ומשהו שקל ל 8 יחידות זה מוגזם קצת, לא?

טוב... דיי עייפתי...

לילה טוב לכם, סייברית