לפני כמה ימים נזכרתי שיש לי בלוג. מדהים שכמעט שכחתי. מעניין שהצורך בכתיבה נעלם. אם אני מנסה להסביר את זה לעצמי אני חושבת שזה בגלל שיש לי שותף לחיים שאני מספרת לו את כל מה שעובר לי בראש בלי מסננים, כך שיש לי איפה לפרוק, והצורך בכתיבה נעלם.
אחרי חמש וחצי שנים, ב15.8 אנחנו עוברים לגור ביחד בדירה שכורה שהיא כמעט רק שלנו. ועכשיו לראשונה ההיבט הכלכלי מקבל זוית שונה בחיי ומשחק תפקיד משמעותי יותר. זו תקופה כזו שאין לי עוד משימות חוץ מהעבודה אז אני מנצלת את זה בשביל לעבוד מלא ולחסוך.
מאז שאני בת 15 אני עובדת. מקבלת משכורות יחסית זעומות אך מספקות על מנת לממן את עצמי וגם לחסוך לאור העובדה שאני גרה אצל הוריי.
היום לראשונה מחשבה שונה חדרה לראשי, כאשר הבוס שאל אם אני יכולה לעבוד עוד שעה פה ועוד שעה שם.. הסכמתי וממש היה אפשר להחליף באותו רגע את העיניים שלי בדולרים כמו בסרטים המצויירים.
זה משעשע אותי וחדש לי. אני מקווה שאשרוד.
הראש שלי טרוד בימים האחרונים בעיקר ברהיטים ומוצרי חשמל כי הדירה שאנחנו נכנסים אלייה ריקה לגמרי (פרט לארון בחדר שינה).
אלדד מביא איתו טלויזיה, כורסא, מכונת כביסה ומייבש (מקרטעים יש לציין) ושולחן סלון שאני בשאיפה להחליף.
אני עצובה לעזוב את בית הוריי אבל מאושרת להתחיל פרק חדש בזוגיות שלנו