פשוט בן אדם

חווית מוות ראשונה.

החתולה שלי, תולה.

מגיל שנה וחצי יש לנו אותה, הקיץ היא הייתה בת 14, ומלפני חודש מצבה הפיזי החל להידרדר בצורה דרסתית לחלוטין.

היא הפסיקה לרוץ בבית כמו שהייתה עושה לפני כמה חודשים, הפסיקה לקפוץ עליי ולבקש פינוק קטן, הפסיקה להסתובב בבית כמו שהיא תמיד הייתה עושה, הפסיקה להציק לאחים הקטנים שלי ולא לתת להם לעבור דרך הדלתות.

ולפני חודש בערך, אולי קצת יותר, היא התחילה.

התחילה לרבוץ כל היום במקום אחד, התחילה לה דלקת בעין, התחילה לקבל תרופות, התחילה ללכת לאט, התחילה ללכת עקום.

לפי השערת אמי היא עברה אירוע מוחי שפגע לה בצד ימין של המוח, מה שגרם לצד שמאל להיות חצי משותק, הצד השמאלי של הפה לא הצליח להיפתח, האוזן השמאלית מתה לגמרי, העין נסגרה והיא בקושי ראתה.

ולפני כמה ימים, בערך ב-21 היא התחילה לסבול ממש. עד עכשיו לא ראו עלייה סבל כמעט, בגלל הכדורים שמאוד עזרו לה, אבל מאז היא התחילה לבכות, להביע רגשות.

וביום שלישי, ה-24.7.07, החלטנו לעשות לה המתת חסד, כי לא יכולנו לראות אותה סובלת, וזה גם לא היה הוגן.

באותו יום בערב קברנו אותנו פה בשכונה, וזה היה סוף עידן שלם.

אז זהו, תנוחי על משכבך בשלום תולה, תמיד אהבתי אותך, ועדיין.

יהי זכרך ברוך

רק בנאדם.