לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Fantasy stories

כאן אציג את סיפורי הפנטזיה והמדע בדיוני שאני כותב, רישומי המשחק של הקבוצה שלי, וכדומה


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


8/2007

ת'ורבדר דרגונרייבר


גם את הדמות הזאת הכנתי לקמפיין של אזרות', שלצערי גם לא יצא לפועל. את הדמות הזאת אכן הייתי צריך לשחק, שכן הייתי בתפקיד השחקן במערכה שבה היא הייתה אמורה להשתתף. הדמות היא גמד משבט גמדי פטישי הפרא(wildhammer), למעשה הוא יורשו השני של מנהיג השבט, פאלסטאד דרגונרייבר- אחד מגיבורי המלחמה השנייה שהביא להפלת השבט האורקי לוע-הדרקון. ניתן לקרוא על אותו קרב מפורסם בספר "יומו של הדרקון" של השראה הוצאה לאור.
הדמות:

משפחה:

פאלסטאד דרגונרייבר(פטיש-פרא): אביו של ת'ורבדר, פאלסטאד דרגונרייבר, הינו מנהיגם של גמדי פטיש-הפרא. בעודו גמד בוגר, פאלסטאד התלווה אל רונין במסעו אל גרים באטול, כדי לחלץ את מלכת הדרקונים האדומה, אלכסטראסה. זמן לא רב לאחר שחזר הביתה, מעוטר בכבוד ובתהילה, המלך החביב, מאז דרצ'ריף, החל לגסוס.

למלך הזקן לא היו ילדים, וקרובי משפחתו מתו במלחמות שעברו על העם הפראי, ועל כן הוא החליט שעל פאלסטאד להמשיך את שושלת המלוכה. ביומו האחרון, זימן אליו את פאלסטאד, ובנוכחות כל נושאי כליו, משרתיו ושומרי ראשו, הכריז שפאלסטאד הוא המלך החדש.

המלוכה כמובן נדחתה, מכיוון שיום למחרת, כל הגמדים הבוגרים צמו במשך חודש שלם, כשהם רוכשים כבוד אחרון, למלכם הזקן. אפילו ארת'אס, הנסיך האנושי של בני האדם שבלורדארון, בא באחד מימי הצום, מנחם את הגמדים האבלים ואת המנהיג העתיד לעלות לשלטון בסוף הצום.

ואז פרצה לה המלחמה השלישית. פאלסטאד הורה לכל גמדי פטיש הפרא להצטרף לברית במלחמתם כנגד האורקים, הטרולים והאל מתים שמתקיפים מכל עבר. למרות מאמציו, הברית שבלורדארון נפלה, והוא נאלץ להורות לאנשיו לסגת חזרה הביתה. למרות שהמורדים שבלורדארון ומספר אנשים נוספים יאמרו שהמעשה הזה היה טיפשי, ורק הוסיף למספר הקורבנות של תושבי לורדארון, כמעט כולם רואים את עזרתו של פאלסטאד כמבורכת.

כעת, פאסלטאד מנהיג את גמדי פטיש-הפרא להגן על ביתם הישן, מכיוון שכוחות המייסרים והנטושים ממשיכים להרחיב את שטחיהם כלפי דרום, וזה רק עניין של זמן עד שעימות יווצר בין שלושת המחנות.

פאלסטאד בן 140 בערך כיום.

דאלים דרגונרייבר(פטיש-פרא): אחיו הגדול והבכור של ת'ורבדר, דאלים דרגונרייבר, הוא היורש העתידי של המלך פאלסטאד. דאלים נמשך כבר מילדותו ללחימה, ולמד את סגנון הלחימה של גמדי פטיש-הפרא במהירות. כבר בבגרותו, דאלים הפך להיות רוכב גריפונים מוכשר, ויצא להנהיג משלחות ציד וסיור בגבולות הממלכה. למרות כוחו וכשרונו בלחימה, רבים אינם רוכשים ככל חיבה לדאלים, ובקבוצה זאת נמנה גם אחיו הצעיר, ת'ורבדר. הסיבה לכך היא, שיורשו של פאלסטאד הוא שחצן לא קטן. הוא מקניט וגוער בחלשים ממנו, ואינו רואה כל ערך בחייהם של ההולכים אחריו. דרך חייו אומרת, שאם כמה גמדים יאלצו לקפח את חייהם כדי להשיג את מטרתו, זהו תגמול מושלם.

נשקו של אביו של ת'ורבדר, פטיש הסערה האדיר, שזכה לאחר יומו של הדרקון גם לשם "זעם גריפון", עבר לנסיך דאלים, מכיוון שהמלך פאלסטאד החליט שכעת כשיש לו ממלכה לנהל ולא גריפון להעיף אל הקרב, בנו הבכור יעשה בו שימוש טוב יותר. הירושה הזאת רק הוסיפה לטינה שת'ורבדר רכש כלפי אחיו, מכיוון שכבר בילדתו רצה לקבל את הפטיש, בעוד שאחיו התייחס אליו כאל עוד צעצוע פשוט.

  כיום, דאלים בן 60 בערך.

גוסלאק דרגונרייבר(פטיש-פרא): אחיו הצעיר של ת'ורבדר, גוסאלק דרגונרייבר, היה גמד צעיר, סקרן ונועז, ולכן הביא את הקץ לחייו. בעודו בשנות העשרים לחייו, הוא החליט יום אחד לעקוב אחרי אחיו ולצפות מקרוב בציד. לרוע מזלו, הוא לא ידע כלל שהפעם אחיו לא יוצא למסע ציד נוסף, אלא לחסל קבוצה של טרולי שדות שהטרידו רוכבי גריפונים שחזרו אל הממלכה מסיורים. הגמד הקטן מצא לבסוף את המקום שאליו טסו אחיו הבכור ושאר הלוחמים על גריפוניהם, אבל שם דווקא חיכו לו טרולי השדות. הם תפסו אותו ושבו אותו, וברגע שהמשלחת של גמדי פטיש-הפרא מצאה אותם, הם הראו להם שהנסיך הצעיר מוחזק בידיהם. למעשה, הטרולים כלל לא ידעו שהם מחזיקים בנסיך, הם רק ראו בו בתור גור, שהבוגרים ירצו לשלם מחיר כבד עבורו.

כאשר דאלים ראה את אחיו הצעיר שבוי, הוא החליט לא להראות חולשה, ולהצילו בכוח הזרוע(כפי שמתואר כבר קודם, הוא אינו רואה ערך רב בחייהם של האחרים).

מרוב זעם על כך שקיצם עומד להגיע, והמלכודת לא פעלה כראוי, הטרולים טבחו את הנסיך הצעיר, הרבה לפני שהצליח היורש העתידי לפלס לו דרך בין שורות הטרולים הלוחמים.

 

רקע:

ת'ורבדר דרגונרייבר(פטיש-פרא), הוא בנו הצעיר של המלך פאלסטאד המושל על שבט גמדי פטיש-פרא. ת'ורבדר אינו יודע מי הייתה אמו, ועד היום אביו אינו מוכן לגלות לו דבר עליה.

במהלך שנותיו כילד קטן, ת'ורבדר ראה באחיו כגיבור צעיר. למעשה, כולם התגאו בהישיגיו המרשימים של הנער. נראה שהערצה "עלתה לו לראש" כמו שאומרים, או שמא היה זה יצר חבוי ששכן בתוכו שנים רבות, אך בסופו של דבר אחיו הגדול החל לפתח אכזריות לכל הסובבים אותו. ת'ורבדר שנא את אחיו על התנהגותו כלפיו וכלפי שאר הגמדים, והחל להתרחק ממנו.

בדיוק כמו אחיו, גם ת'ורבדר החל ללמוד את סודות הלחימה של גמדי פטיש-הפרא, אך הוא מעולם לא היה כל כך טוב בהם כמו אחיו, למרות שנחשב ללוחם לא רע בכלל. ת'ורבדר ממשיך עד היום לפתח את כישורי לחימתו, ואינו יודע עדיין להלחם לצד גריפון כמו שאר הלוחמים חסרי הפחד של שבטו. על כל אופן, ת'ורבדר דווקא ניחן בכמה תכונות שלאחיו הגדול לא היו כלל: כבוד, נימוסים ורחמים. למעשה, לשני האחים דבקו השמות "הרשע והצדיק".

לאחר מותו של אחיו הקטן בזמן ניסיון החילוץ, ת'ורבדר מעולם לא סלח על כך לאחיו, והשניים החליטו להתעלם אחד מהשני לחלוטין. כעת לא היו עוד ויכוחים, מריבות ועקיצות מרושעות, רק דממה ומבטים זועמים.

לאחר שאחיו הגיע לבגרות, הוכרז כיורשו של פאלסטאד וירש את "זעם גריפון", ת'ורבדר לא יכל לשאת זאת עוד והחל לצאת לטיולים ומסעות רבים, כשרק נושא כליו מלווה אותו.

במהלך מסעותיו, הוא פגש גמדי פטיש-פרא נוודים כמוהו, ולמד מהם את תולדות המורשת של גמדי פטיש-הפרא. לראשונה, הוא גילה דרך לחימה חדשה שאחיו הבכור לא הכיר- סגנון הקרב העממי שלהם!

בעוד שאחיו התעמק בסגנון הקרב הלוחמני שלימדו אותו אומני לחימה, הוא למד כיצד עמו רכש במרוצת השנים את הכשרון לחימה בטרולים בצורה טובה יותר, כיצד להתגונן מפני מהלומות בצורה טובה יותר, וכיצד לחשוב קודם כל כגמד פטיש-פרא, ורק אחר כך כלוחם.

ת'ורבדר עבר לא מזמן את טקס ההתבגרות המסורתי, וכעת הוא בן 40.

 

מראה ואופי:

ת'ורבדר לבוש בבגדי מסע רגילים לרוב, נושא את פטישו האדיר, "חבטת רוח" על גבו, ונושא קעקועים רבים על עורו, כיאה לגמד פטיש-פרא.

ניתן לתאר בפני השחקנים את ת'ורבדר כך אם הם פוגשים אותו במהלך אחד ממסעותיו(אם הם לא, החלק עם התרמיל מיותר ויש לדלג עליו): הגמד העומד לפניכם אינו נראה כגמד כור-ברזל פשוט. הוא לבוש בגדי מסע חומים ופשוטים למראה. פטיש אדיר קשור לגבו, תרמיל מסע נישא על גבו והוא אינו לובש כלל שריון כלשהו על גופו השרירי. שערו וזקנו הארוך חומים כמעט כמו בגדיו, עיניו כחולות ובעלות ברק נוצץ, וסמלים וקעקועים רבים מעטרים את עורו הזהוב.

 

אופיו של ת'ורבדר הוא מורכב, הוא נוהג לרוב בכבוד ובעל נימוסים, מה שנדיר לראות בחברת בני מינו. הוא אינו אוהב לדבר על אחיו המנוח או הבכור, ויזמין לקרב את כל מי שיפגע בכבודו של אביו או יעלה את חמתו מסיבה אחרת. רחמים גם הם לא חסרים ללוחם הצעיר, ולרוב הוא חס על אלו שהובסו בקרבות כבוד כנגדו, או הוכיחו את עצמם כישרים וגרמו לו להבין שנפלה טעות בידו כשחשב אותם לאויבים או עושי צרות.

על אף כל יושרו וכבודו של הגמד, הוא שונא קסם מאגי, וחושש במקצת מקסמי הקודש מכל הסוגים, ובעיקר מאלו שבהם דודניו, גמדי כור-הברזל, משתמשים; קסמי האור-הקדוש. למעשה, בני אדם וגמדי כור-ברזל שבא איתם במגע לעיתים רחוקות, לרוב אומרים לו שאם לא היה חושש כל כך מקסמי האור-הקדוש, הוא יכל להיות אביר קודש דגול.

 

מטרות:

ת'ורבדר אינו רוכש כל חיבה לטרולים באשר הם, והוא לרוב יתקוף כל סוג של טרול שיקרה על דרכו, לא משנה עד כמה יהיה חזק או ידידותי. מותו של אחיו הקטן לפני שנים רבות רק הוסיף לשנאה שהוא רוכש כלפיהם, וגרם לו להיות צמא-דם כלפיהם, כי רק כך הוא מרגיש שהוא נוקם שוב ושוב את מותו.

ת'ורבדר אינו מוכן גם לחכות לרגע הנכון שבו אביו יספר לו מי הייתה אותה גמדה שילדה לו את שלושת בניו, שמעולם לא חשף את זהותה, ולכן הוא מנסה מידי פעם להמשיך עד כמה שהוא יכול בחקירתו.


נכתב על ידי Death-knight , 16/8/2007 05:19  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אלנור גארמן


זוהי הדמות שהתחלתי ליצור עבור קמפיין rpg באזרות', עולם מערכה המבוסס על משחקי ה-warcraft ועל משחק הרשת WOW. הדמות היא בעצם אביר קודש, בין האבירים האחרונים ששרדו ממסדר "אבירי יד הכסף"(Knights of the silver hand) בריאים ושלמים פחות או יותר. לצערי לא יצא לי לסיים את הדמות, ולא נראה לי שאסיים אותה בקרוב, מכיוון שאני כבר מתכנן לכתוב על דברים אחרים.
בכל מקרה הנה מה שהתחלתי:

אלנור, אביר קודש אשר גדל כל חייו בדאסק-ווד, הוא אחד ממגיניה הגדולים ביותר.



רקע: אלנור נולד לשני הורים שניהלו חווה קטנה בדרום דאסק-ווד.

אחיו הגדול של אלנור, בראנלוד, היה כבר אז חניך משמר הלילה. תפקיד זה של הנער הבכור נתן למשפחה כבוד והערכה במקצת. אלנור בעצמו, שראה את אחיו לעיתים רחוקות בביקוריו הקצרים בחווה, העריץ אותו ונשבע להצטרף גם הוא למשמר כשיגיע לגיל המתאים.

כאשר אלנור היה עדיין ילד קטן, שתי אחיותיו התאומות הגיעו לעולם, וסוף סוף גם אימו יכלה להתרווח כמו אביו בכך שתקבל עזרה בעבודות הבית.

אך אז כל זה אייים להשתנות. מהעיירה הקרובה, דארקשיר, הגיעו שמועות שהאיום האורקי נעלם. כל תושבי חבל הארץ הזה החלו בחגיגות שפרצו בכל הממלכות הצפוניות והדרומיות, למרות שאנשי דאסק-ווד מעולם לא ראו אורק כל ימי חייהם.

 

אלנור הנער, שכבר הורגל מדי שבועיים לצעוד אל העיירה ולמסור אוכל לאחיו שכבר הפך את המקום לביתו החדש, פגש באיש כמורה שתלה בכל העיר מודעות לחיפוש נערים אמיצים שיצטרפו לאחוות אבירי הקודש של יד-הכסף.

המקומיים, שלא ראו או השתתפו בקרב כל ימי חייהם, לא ממש התעניינו בלשלוח את ילדיהם אל העיר הגדולה רק כדי להגדיל את מספרו של מסדר אבירות שמעולם לא תרם להם בדבר.

אך ברגע שאלנור שמע על הדבר, חלומות על הפיכה לאביר אמיץ ומלא תהילה הציפו את ראשו, והוא פנה אל הכומר בשאלות.

דיבוריו של איש הדת על אמונה באור הקדוש, נהיגה בכבוד כלפי ההולכים בדרכי האור וכדומה לא ממש עניינו את הנער הצעיר, וברגע שהכומר הבחין בזאת, הוא אמר לאלנור את המשפט הבא: "כוח והיכולת להביס את הצל באים מן האור, האמן בו וגם אתה תזכה במתת הזה"

ברגע שסיים את דבריו, הוא העניק לנער בקבוק קטן, ומסר לו שאם יש אמונה בלבו, המים שבבקבוק ירפו את פצעיו של השותה אותם.

אלנור, אינו יודע כיצד להגיב, עזב את המקום ופנה לבקר את אחיו. לאחר שבירר מה שלומו ומסר לו את המזון, הוא החל בדרכו חזרה לחווה. כעבור שעות רבות של צעידה מן העיירה אל השדות הדרומיים, הוא מצא את אביו המבוגר מחוסר הכרה ושרוע על הארץ עם סימני נשיכה ושריטות על כל גופו. לידו הונחה גופתו של חזיר בר שסכין ציד נתקעה בראשה.

האביר לעתיד לא היסס לרגע והוציא מתרמילו את הבקבוק הקטן. הוא נתן לאביו לשתות ממימיו ולפתע מחזה מופלא התגלה מולו. גופו של אביו החל לזהור ולזרוח באור כה רב, שאלנור נאלץ להסב את ראשו. כאשר האור נעלם, הוא מצא את אביו מנסה לקום מהארץ, שלם ובריא כפי שהיה קודם.

נראה שהאיש המבוגר היה מבולבל בדיוק כמו אלנור, ושאל מה קרה. אלנור סיפר לו את כל הסיפור בגמגום ובהיסוס, ובסופו אביו נראה די חשדן וביקש לראות את הבקבוק. הוא בחן אותו מספר רגעים, והחל לחזור לחווה. הוא מעולם לא החזיר לאלנור את הבקבוק או דיבר על המקרה.

למחרת, אלנור החליט שהוא עוזב יחד עם הכומר שעדיין שהה בדארקשיר, ונוסע ללמוד את אימוני הלוחמה והאבירות אשר במסדר יד-הכסף שבמלכות לורדארון.

כאשר סיפר זאת להוריו, אביו מיד הסכים למרות התנגדותה של אמו ובקשתה לשלוח אותו למשמר הלילה כמו אחיו הבכור.



תחילה, הוא ושאר הנערים שהובאו למסדר, נאלצו ללמוד מפי הכמרים שבמסדר את תורת האור הקדוש. לאחר כשנה של לימוד, הגיע החלק הקשה, לפי מה שאמרו רוב האבירים ואנשי הקדושה שפגשו הוא והחניכים האחרים.

כפי שגילו הנערים במהרה, כל מה שלמדו לגבי האור הקדוש לא הכין אותם לשלב השני בלימודיהם. תחילה, כאשר הובלו לחצר שעל יד הקתדרלה של המסדר, הוטלה עליהם המשימה להביס את המאמן הקרבי שלהם. כמובן שאף אחד לא הצליח, לא משנה עד כמה "האמינו" בכך, ועד כמה התפללו לאור הקדוש, נער אחר נער הם נפלו באימונים. כאשר היו מותשים, הכריח אותם להלחם אחד בשני.

כך יום אחר יום, כאשר לימד אותם תרגיל חדש, הוא אילץ אותם לנסות אותו עליו(ולהכשל בניסיון), וכאשר לא יכלו עוד, שלח אותם לנסות זאת על חבריהם לאימונים.

אך לבסוף התוצאות הרצויות התקבלו, לפחות אצל חלקם. לאחר כשנתיים נוספות של אימונים מפרכים מדי יום, המאמן אסף את כולם, וקרא בשמותיהם של אלו שיקבלו את תואר האבירות שלהם. אלו שלא קרא בשמם, חבורה של נערים שבמשך השנתיים הללו כמעט ולא למדו דבר והפיקו תוצאות גרועות באימוני הקרב, שלח ללימודים נוספים בקתדרלה, שבסופם יהפכו לכמרים.



כעת אלנור הפך מנער לאביר צעיר. הוא השתייך לאחד ממסדרי האבירות המכובדים ביותר, "אבירי יד הכסף".

כבר בשנת החברות הראשונה שלו במסדר, פרצה המלחמה. בעוד שהאיום האורקי חזר, בזמן שאלנור סיים את אימוניו, הגיע אחריו דבר נורא יותר. לאחר שהנסיך-אביר ארת'אס, אחד מן החברים המוערצים ביותר במסדר, והלורד אוטר הבריחו והשמידו את האורקים החדשים, הגיעו האל-מתים.

כפרים רבים בלורדארון נטבחו, וקוללו גם הם בקללת האל-מוות.  איש לא ידע מאיכן הגיעו השלדים, הזומבים, הגועלים ושאר היצורים המחרידים.

אוטר, ששב מהמלחמה הקצרה כנגד האורקים, שמע על החדשות הנוראיות רק כשהגיע, והכריז שהגורל בוחן את אמונתו של המסדר באור הקדוש. הוא גייס את כל האבירים שרק יכל, ביניהם אלנור, ומספר כמרים שניחנו בכוח לרפות את הפצועים.

כאשר אוטר ואבירי יד הכסף התקדמו במהירות לעיירה קטנה, שלפי מה שהקוסמת ג'נה(שלא התקבלה בברכה בעקבות עסוקה)סיפרה להם, ארת'אס ואנשיו נלחמו שם על חייהם, כדי להגן על המקום מפני כוחות האל מתים שמנסים לפלוש מכל עבר.

כאשר הגיעו לשם, זכה אלנור להשתתף באחד מן הקרבות הטובים ביותר והאחרונים של בני האדם בלורדארון. כאשר אוטר וצבאו הגיעו למקום, גילו שמצבו של ארת'אס נורא: כל מה שנותר מכוחותיו היה כמה עשרות של אבירים ומספר מועט של מילציית פשוטי עם שאסף בדרך. לעומת זאת, האל מתים לא הסתפקו הפעם בחבורות פשיטה קטנות, כמה מאות מהם הקיפו את המקום כבר.

צבאו של אוטר לא היה גדול כל כך מצבאו של ארת'אס, אך למזלו, המכתבים ששלח למלך לגבי הסכנה שנפלה על בנו הגיעו בזמן, ופלוגות רבות של פרשים הצטרפו לקרב ברגע שאוטר הגיע למקום.

אלנור,שאר חבריו למסדר ופרשי המלך הצליחו לפרוץ דרך שורות האל מתים ולהגיע ברגע האחרון כדי לחלץ את ארת'אס, שהיה פצוע קשה, ונלחם בכוחות אחרונים, כאשר הוא כבר השלים עם כך שעליו למות בכבוד כאביר.

האל מתים שפרצו לעיירה היו רבים, אך כוחות האדם היו אף יותר, ובעזרת הכוח הקדוש שהביאו אבירי יד הכסף לקרב, האל מתים הושמדו במהירות.

הקרב הגדול היה הקרב הראשון של אלנור ושל רבים מהאבירים הטריים שאוטר נאלץ לקחת איתו, והוא היה בין המעטים ששרדו.


נכתב על ידי Death-knight , 16/8/2007 04:36  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי:  Death-knight

בן: 30

MSN: 




הבלוג משוייך לקטגוריות: מדע בדיוני ופנטזיה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לDeath-knight אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Death-knight ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2022 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)