אליך אני באה עכשו, אין דבר שיעצור אותי, ואת אהבתי.
אליך אני באה עכשו, ממקום רחוק אל תוך ליבך, בכל כוחי אלך.
אבוא אליך, אליך.
מולך אני כמו רסיסים רסיסים, מולך אני משחק של מילים,
מולך אני טורפת את כל הקלפים, מולך אני משחקת בכל הכלים.
הרגשתי מוזרה, אבל לא איבדתי תקווה, ליום של שמחה,
לרגעים של הנאה, לשעה של מנוחה בחיקך, להרגשה הטובה שבמחיצתך.
ניסיתי לתחום גבולות, של מותר ואסור לכל הדעות, אולי להקשיב
למוסכמות חברתיות, של עד כאן ולא עוד.
באהבה אין פשרות, מדמיינת אותנו צועדים לקול החצוצרות, נועדנו להיות.
לברוח פרושו לחדול מלכבוש אותך, לברוח פרושו לא לעמול בניסיונות לעשותך מאושר, לברוח זה להתנתק מזכרונות האתמול,
לברוח זה לאבד משהו גדול.
אני מחליפה שמלותי, מתקשטת, לא מתעייפת, חושפת עצמי, מתקרבת במלוא הדרך, אומרת את אשר על ליבי, מספרת את האמת שלי, על מנת שלא אפול קרבן לפספוס והחמצה, האמת היא תמיד התחלה טובה.
בצהרי היום פנטזיות קטנות חודרות בלהיטות לעורקים שבגופי,
הנגיעות החמות שלך ממוטטות את כל חומותי, הבל פיך שואב אותי למקומות
שיישותי זוכה להכיר רק איתך.
אני מכורה לריח התשוקה שאתה מביא איתך כאשר אתה נכנס למיטתי.
אני מכירה את כל חסרונותיך, ובכל זאת אוהבת אותך.
תמיד אציב אותך באור הטוב ביותר, ואסור אליך גם אם כל העולם יסור ממך.
בחלומות שלי אנחנו טווים סיפור חיים, הופכים את מגבלותינו ליתרונות.
אתה מוסיף צבע משגע לחיים האפורים שהיו לי בלעדייך.
תקשיב לשיר שבליבי, ותשיר לי אותו כאשר זכרוני יבגוד בי.
אתה משביח את האושר, מפיג את הייסורים, מכפיל את השמחה, וכשצריך אף חולק איתי את הצער.
אני אוהבת אותך לא רק בזכות מה שאתה, אלא בזכות מה שאני בהיותי איתך.
אני אוהבת אותך לא רק בזכות מה שהפקת מעצמך, אלא בזכות מה שהפקת ממני.
אני אוהבת אותך משום שהטבת יותר מכל אמונה לעשותני טובה, ויותר מכל גורל לעשותני מאושרת.
עשית זאת במגע, במילה, ברמז. עשית זאת בעצם היותך עצמך.
שתי אלטרנטיבות עומדות בפני, האחת היא לוותר, ובעוד פרק זמן, להסתכל אחורה ולהתחרט. והשניה, היא להלחם על האהבה שלך ולא לוותר.
אני בוחרת באפשרת השניה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
