היומיים האחרונים לא עברו עליי טוב בכלל.
פתאום מן נפילה של הכל, מצברוח כלכך רע שאי אפשר לתאר בכלל.
והכל חייב להיות כלכך קיצוני אצלי... או טוב בצורה קיצונית או רע בצורה קיצונית,
אבל הכל בהגזמה. לא יודעת למה פתאום..
זה התחיל מזה שהייתי אצלו לפני יומיים בערב.
הרוב היה יחסית טוב בהתחלה, ואז שמתי לב שהוא קצת לא מרוכז, שהוא לא כמו תמיד.
הוא היה נראה שונה... המבט שלו היה מבואס קצת, אפילו הייתי אומרת מאוכזב.
ואני יודעת לזהות מתי למישהו אין מצברוח, ולא משנה כמה הוא יכחיש אני יודעת שמשהו לא בסדר.
שאלתי אותו והוא לא רצה להגיד לי. הוא אמר שכלום לא קרה, שהכל בסדר.
למרות זאת ראיתי שעדיין משהו לא בסדר.
בסוף הוא אמר את מה שחשבתי שקרה... ידעתי שזה באשמתי.
כי ברור שהוא אמר שהוא אוהב אותי ושהוא מוכן לחכות כמה זמן שאני רוצה,
אבל עדיין זה מבאס אותו אחרי הכל.
זתומרת... כבר חמישה חודשים אנחנו יחד. הוא ציפה שתוך 3 חודשים מקסימום זה יקרה.
אמרתי לו שאני ממש לא רוצה לבאס אותו, ושאני מצטערת שזה יוצא ככה.
הוא אמר שלא משנה לו כמה זה יבאס אותו, הדברים יקרו בקצב שלי,
ושהוא אפילו לא מסכים ששומדבר יקרה עד שאני אהיה מוכנה לזה.
ואני יודעת שהוא הכי תומך והכי מקסים בעולם בעניין הזה,
אבל זה לא משנה את העובדה שזה מבאס אותו, שאני מבאסת אותו.
אני הבטחתי לעצמי שני דברים בעניין הזה-
שהפעם הראשונה תהיה עם מישהו שאני באמת אוהבת, ואותו אני באמת באמת אוהבת,
ושזה יקרה שאני באמת רוצה את זה ומוכנה לזה, לא כי החבר ילחץ או משהו.
והוא באמת לא לוחץ.. אבל הידיעה שהוא רוצה כלכך יוצרת אצלי קונפליקט כלכך גדול...
אני באמת כבר לא יודעת... אני שונאת לאכזב אותו, כי אני באמת אוהבת אותו, ושונאת לראות אותו ככה בגללי.
ביום שלמחרת בכלל לא הייתי מאופסת... לא היה לי מצברוח לכלום.
ובכלל, קרו כלכך הרבה דברים שדאגו לעצבן אותי, ובכלל לא היה לי כוח לכלום.
אני לא יודעת למה זה חייב להיות אצלי ככה... הכל בצורה כלכך קיצונית.
או שאני נורא עצבנית ומבואסת, או שמחה בצורה מטורפת,
אבל אף פעם לא באמצע.. אף פעם המצברוח לא יכול להיות סתם רגיל כמו אצל אחרים.
מצאתי את עצמי בוכה בימים האלה משטויות, ובאמת שמשטויות.
אני שונאת שהכל כלכך מסובך... אני שונאת שאני אפילו לא יודעת מה קורה עם עצמי.
ובכלל, כל הקטע הזה שהיה היום עוד יותר ביאס אותי.
סתם ארגנתי מלא דברים והפכתי עולמות כדי שדברים יסתדרו,
ובסוף הכל נהרס ואני כבר לא יודעת מה לעשות...
אם לנסוע או לא, עם מי לנסוע ועם מי להיות...
בכל מקרה, נקווה שהסופשבוע הזה רק ישפר את העניינים.
עד לפעם הבאה, דנה בננה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
*דנה בננה*