המחסן שלי .

"את קולטת?! עוד יומיים בית ספר!" אמרה ליאור מאושרת. ז"אוף! אני יצטרך לראות שוב את גלעד, אין לי כוח אליו!" אמרה מורן בכעס. " מה הוא כבר עשה לך?" שאלה בר מופתעת. 'מאז ומתמיד גלעד ומורן היו הזוג של השכבה.. מה קרה שלא הייתי פה?' ליאור חשבה בליבה. "עזבי ליאור.. לא כדי לך לדעת.." אמרה ומורן ופנייה נהפכו לעצובות, בבת אחת. 'הוא פגע בה. מאוד. רואים את זה' חשבה לה ליאור. "מה הוא עשה? נו.. מורן, זה שלא הייתי פה לא אומר שאת לא צריכה לספר לי מה קרה" ליאור כמעט צעקה עלייה מרב כעס. "נכון.. ידעתי ששכחתי משהו! איך היה בפריז? נו.. ספרי לי!" התחננה מורן. ליאור חשבה קצת ואמרתי לה "את יודעת.. קניתי לך משהו משם.." "מה? מה? מה? מה? נוו ליאור!!" כעסה מורן. "אני אספר אם את תספרי" ליאור חייכה. "מה לספר לך? אני לא היית בחו"ל.." התבלבלה מורן "איזה סתומה! ספרי לי מה קרה עם גלעד.. שטסתי הייתם כל כך מאושרים" אמרה ומורן השפילה את מבטה. 'מה אני אמורה לעשות? אני לא רוצה לדבר עכשיו על המניאק הזה' חשבה מורן "טוב.. לא חשוב.. אני חייבת לזוז.." אמרה מורן ורצה משם "מורן! תחזרי לכאן!! אני החברה הכי טובה שלך – תספרי לי!!" צעקה ליאור בחוזקה. נראה שהיא לא שמעה. היא הייתה כבר רחוקה מהאיזור. "אויי, נו באמת.." לחשה ליאור לעצמה וישבה על הספסל הקרוב. מורן הסתכלה לאחור. אין שם אף - אחד. ליאור אפילו לא ניסתה לתפוס אותה, היא יודעת כבר שאין לה שום סיכוי. מורן רצה לפארק הציבורי. היו שם רק אמא ושני ילדים. היא התיישבה על הספסל שהיה ממולה. ישבה ובכתה. 'ליאור היא החברה הכי טובה שלי! למה אני לא מספרת לה את זה?!' מורן כעסה על עצמה! "אוף! אני פשוט כל – כך טיפשה, סתומה ומפגרת!!" "אני לא חושב שזה נכון" "מה לא נכון?" אמרה מורן מופתעת ואז הרימה את ראשה והבחינה בגלעד. "אהה.. זה אתה.. מה אתה רוצה?" אמרה מורן בכעס. "לדבר. אפשר?" ביקש גלעד "על מה כבר אפשר לדבר?! הבנתי לבד ממה שראיתי אני כלום בשבילך.." אמרה ומורן ודמעות זלגו על לחייה. 'אווי, באמת.. למה עשיתי את זה?! למה הייתי כזה מטומטם?!' חשב גלעד בליבו "זה בכלל לא נכון! את נורא חשובה לי!" אמר גלעד וכמעט צעק את זה. "באמת? אם ככה היו מראים אהבה הייתי מתנשקת אם כל הבנים בבית ספר!" צעקה מורן והבכי שלה רק התחזק. "מורן.. זה לא מה שחשבת שזה.." "כן?! אז מה זה היה בדיוק?!" "זה היה.. אממ.. " "לעזור לך?! זו הייתה נשיקה!" אז כבר מורן לא יכלה יותר היא רצה משם שהיא בוכה לבית שלה. 'גלעד! י'חתיכת טיפש! למה עשית את זה?!' חשב גלעד בליבו תוך כדי הליכה לביתו. 'נכון שני חמודה.. אבל מורן הכל בשבילך!! למה זה היה טוב?! אהה? למה?!' גלעד הגיעה לביתו. פתח את הדלת "הפתעה!!" 'מה כולם עושים פה! אין לי יום הולדת היום! או שכן..?' העניין עם מורן ושני כל – כך העסיק אותו שבגלל לא שם לב שיש לו יום הולדת היום. "מזל טוב אחי!" אמר גיא, חברו הטוב "היי.. תודה.." "מה קורה אחי? מה יש לך?" גלעד לא יכל לספר לו. שני הייתה חברה שלו עד לפני יומיים ושהוא עדיין אוהב אותה. 'י'חתיכת דפוק!! דפקת גם את החברה שלך וגם את החבר הכי טוב שלך!! אין לך טיפת שכל?!' צעק גלעד על עצמו, בלב. "לא חשוב אחי.. תודה על המסיבה.." ניסה גלעד לחייך והלך לשירותים. כך לפחות אמר. 'מה יש לו?' חשב גיא 'הוא לא עצוב סתם..' "היי גיוש, מה קורה?" אמרה שני 'אויי, שני, כמה יפה היא! רק חבל שהיא בקטע של "נישאר ידידים"..' אמר גיא לעצמו "פ'סדר.. אני יודע.." "חמוד, בא לך להביא לי קצת קולה?" אמרה שני. היא ידעה שהוא מאוהב בה עד הראש. והיא התכוונה לנצל את זה. "ברור מאמי, אני כבר בא" ענה לה גיא. "טנקס נשמה" אמרה לו. 'עכשיו רק נשאר לגרום לגלעד להתאהב בי והכל יהיה מושלם' חשבה שני בליבה. היא ראתה את גלעד יוצא מהשירותים והתקדמה לעברו. "גלעד חמוד, מה קורה יפה שלי?" אמרה שני 'מה היא רוצה עכשיו?!' חשב גלעד בליבו "שני, אין לי כוח אלייך.. מה את רוצה?" אמרה גלעד כועס שני הייתה בהלם. היא לא הייתה רגילה שמתנהגים אלייה ככה. כולם אהבו אותם. לפחות זה מה שהיא חשבה. "כלום, אל תעשה לי טובות!" שני עשתה פרצוף והלכה משם. "רגע, שני, הקולה שלך!!" צעק פתאום גיא ורדף אחרייה.