אני מנסה להתקדם הלאה..

אבא שלי נהרג בתאונת דרכים לפני כמה שבועות.

המשפחה שבורה, אמא כמעט מתמוטטת.

האבל הכללי כואב בעיניים ומפרק את הגוף לאט לאט מבפנים.

בלי אבא, שהיה עמוד התווך של המשפחה, אין לנו בסיס להתקדמות.

קשה להבין איך לצאת מהמצב שנכנסנו אליו סתם ככה בהפתעה, ביום בהיר באמצע החיים.

כל הדברים שנהנתי מהם עד עכשיו מאבדים מחיוניותם, הטבע הוא היחיד שנשאר כשהיה, רק ממנו אפשר לשאוב כוחות.

מה שומר עלינו שנחיה? מי מבטיח לנו שכל העניין הזה לא יתרסק מחר?

איך אפשר להאמין לשמש, שזורחת כל יום מחדש כאילו כלום לא השתנה?

כל מה שנשאר זה האופטימיות שבנו. נאמין, שהאהבה תחזק אותנו ותעזור לנו להתגבר.

נאמין, נמצא את האושר בפרטי היומיום הכי קטנים. מהאחים, ההורים (שעדיין יש) והחברים.

לא נחכה להזדמנות לשמוח.

נשמור את הלהבה בתוכנו ונעשה את מה שנדרש כדי לתת לה להמשיך לבעור תמיד.

בהצלחה. :)