הרגע הכי קשה בציור, הוא כשהדף לבן. כי אז כל מריחה נראית קריטית, והדף לא אומר כלום, הוא רק מהדהד את הכלום שלו, כלום שהוא הכל. ואני לא מצליחה להבין מילה ממה שהוא אומר, כי יוצא ממנו בליל כל כך עמוס, עד שהוא נשמע לאוזניי כמו דממה מוחלטת.
אולי בגלל זה תמיד קשה לי עם החלטות, כי בהימנעות - האופציות האפשריות בתיאוריה מצטמצמות. לקח לי הרבה זמן להבין, שמוטב אופציה מצומצמת ביד מאינסוף על העץ.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
