היום בערב רק המחיש לי כמה הספר הזה (1984), כביכול מדע בידיוני, כל כך מזכיר ת'מציאות.
בעיקרון הסופר מתייחס לשלטון טוטליטרי,
אבל גם ביום יום, כשיש חופש דיבור חופש דעה, כל כך הרבה אנשים נשלטים ע"י אותה "משטרת מחשבות"- הנורמה, הלחץ החברתי.
איפה קצת אינדבידואליזם?!
קצת מחשבה ומעשים עצמיים?!
ובטח אנשים חושבים שאני גם כזה, רק קצת ביישן, יושב שם בשקט, מקשיב להם לשיחה, הם לא יודעים שאני מתחרפן בפנים מלראות את כל הגרסאות האלה של אותם אנשים.
אבל מצד שני,
ברור לי שכל אדם עולם ומלואו, ושאני סתם מתחנגל שאני אומר שהם כולם אותו דבר.
אוךךך למה אי אפשר חופשה מהמחשבות האלה...?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
