כולנו נולדים משוגעים, אחדים נשארים כך..

כ"כ מוזר לי

אני לא לבד בכלל לא אבל מרגישה כאילו כן

אני לא עצובה, יש רגעים

אבל מאושרת ומנסה כמה שיותר לחייך ולצחוק

חסר לי משהו ואולי אפילו מישהו

רוצה מישהו שיחבק אותי וינשק אותי ברגעים שרע לי,

ברגעים שטוב לי

זה חסר כ"כ.

רוצה מישהו לדאוג לו,

לפנק אותו,

שיהיה שלי

שהוא יפנק אותי

שיגיד לי אני תמיד איתך ואני אוהב אותך

כשאתה רואה מהצד את מה שיש לחברים שלך באיזשהו אופן אתה מקנא

כי טוב להם,

כיף להם,

הם לא לבד.

אבל לא קנאה במובן הרע, שלא תחשבו ככה אני מפרגנת ותמיד אפרגן

זה פשוט משהו שחסר לך

מתי זה יבוא? מתי הוא יבוא?

מתי?

מתי אני אעשה את הצד הראשון?



"עכשיו תורי
עכשיו תורי לאהוב
עכשיו אני גם לי מגיע
שיהיה מישהו כאן קרוב
יחבק וירגיע
אחד אחד את השדים במלחמה הזאת
אחד אחד את הפצעים שלא נותנים לחיות"