ושבו בנים לגבולם- אחרי מסע מפרך של המשפחות, של האזרחים, של בני ישראל
אני לא יודעת למה זה כל כך כואב לי הם לא המשפחה שלי אני בכלל לא יודעת עליהם כלום
אני אפילו לא הלכתי לעשות את כל ההפגנות וכל הדברים על מנת שהם יחזרו הביתה
אך הרבה חשבתי עליהם, על המשפחות
על מה שעובר לכל אחד בראש במקרה כזה
איך מתמודדים עם הדבר הזה! עם הסבל הנוראי הזה!
לפני שנתים לפני יום ההולדת שלי הם נחטפו ואני בזמן שהם סובלים שם הלכתי וחגגתי יום הולדת והשבוע זה היה יום ההולדת השלישי שהם שם ואני פה חוגגת
משום מה חשבתי על זה שאם [חס וחלילה] היה קורה לי את זה איך אנשים מעזים לעשות את זה?!
מה הם שמחים כל כך שתי חיילים, שני בני אדם ששמרו עלינו [ועוד ימשיכו לשמור מלעלה] נחטפו! הם סובלים שם! מרביצים להם מרעיבים אותם ולבסוף גם רוצחים אותם
אני לא יודעת כמה פעמים כשקראתי מה קרנית האישה הדגולה והחזקה הזאת עשתה וששמעתי אותם מדברים את המשפחות התחלתי לבכות
נהיה לי מעיין גוש בגרון שלא נתן לי לדבר, נהייתי עצוב אבלה יחד עם המשפחות המסכנות שסבלו כל השנתים האלה וכנראה ישקעו באבל עד סוף ימיהם
אני יודעת שהם לא יקראו את זה אבל תהיו חזקים! כולנו אבלים באבלכם! יהיה טוב בעזרת השם ז"ל של אהוד גולדווסר ואלדד רגב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: