הרבה זמן שלא הייתי פה. אולי יותר מדי
אבל היה לי את הצורך לחזור לפה, אפילו רק עוד פעם אחת..
רק לחזור לכתוב, לחזור להוציא קצת מבפנים על ה"דף" הזה שנקרא הבלוג שלי.
בזמן האחרון יצא לי לחשוב על החיים שלי לפני כמה שנים, לפני שהכל התחיל להיות מסובך.
יצא לי לחשוב על התקופות היפות, התקופות ששמחתי יותר, התקופות שצחקתי יותר..
התקופות שהרגשתי נפשית יותר טוב, וגם פיזית.. זה הולך ביחד כל העניין הזה..
הפתגם "נפש בריאה בגוף בריא" זה לא סתם פתגם כנראה.
אז בקיצור, יצא לי לחשוב קצת על מה שהולך בחיים שלי כרגע.
שמתי לב שכ"כ הדחקתי את העניין הזה שניסיתי להעסיק את עצמי בכל דבר אחר מלבש מחשבות..
אנשים, מוזיקה, פגישות, מסיבות, דודים.. הכל. רק לא לחשוב.
אבל זה בלתי נמנע, אתה יכול לברוח מכל דבר חוץ מעצמך.
זה קצת חבל שזה ככה, לא?
כי הרי, האויב הגדול של האדם זה הוא עצמו..
זה הדימוי שלו בעיני עצמו, זה המחשבות ההרסניות, זה הרצונות שלא מומשו, זה ההחלטות שאי אפשר לשנות,
זה הכל!
ומה בן אדם יכול לעשות עם מחשבות?
כלום. והכל.
המוח מנצח הכל, למדתי את זה ממזמן.
ברגע שאתה גורם לעצמך להאמין במשהו, הכל מסתדר לפי זה.
אבל מה קורה כשאתה כ"כ חלש שאתה כבר לא יכול לגרום לעצמך להאמין בדברים.. באנשים..
בכלום. מה אתה עושה אז?
ועוד עניין, אהבה.
הו, המילה הגדולה. הרגש שמשנה אנשים עד כדי שיגעון.
זה הדבר הזה שסוחף אותך עד שאתה עף באוויר ולא יכול לנשום.
זה כאילו שהכל סובב בעולם הזה סביב המילה הזאת, לא ככה?
אז אם אהבה מציפה את כל העולם והכל סובב סביבה.. אז איך זה שהיא דילגה עלי?
אני מתחילה לחשוב שזה בחיים לא יקרה לי.
וכן, אני צעירה. 17 זה לא גיל מבוגר. אני אפילו לא חוקית עדיין..
אבל אצלי חוסר האהבה הזה בא ממקום אחר.. מקום של ריקנות עד חוסר מקום.
זה כאילו, כאילו שאני מצליחה להגיע עד דרגת רגש מסויים וזהו, שם זה נפסק.
אני לא יכולה להמשיך משם.. זה כמו קיר לבנים ענק שחוסם אותי.
אני רוצה להפסיק את ההרגשה הזאת, אבל זה לא נעלם..
זה תמיד חוזר אלי. תמיד חוזר.
אוקי, התחושה מוזרה, אני אצטרך להתרגל מחדש לכל העניין "דבר אל עצמך אבל תזכור שאנשים רואים" הזה..
זה קשה פתאום לכתוב פה.
אני מצאתי את עצמי כותבת משפטים שלמים ומוחקת אותם אחרי קריאה שניה..
אז כנראה שאני פשוט לא אצטרך לקרוא את כל מה שקראתי עכשיו, לא ככה?
היא מדהימה.
http://www.youtube.com/watch?v=AOJ4chbyuJ8
Missy Higgins - Where I Stood