To know ? is to exist
To know that you know ? is to live
know, that you know that you know ? is to be alive To
ברגעים בהם אדם לא מצוי במצב של 'מובן מאליו' - הוא חי. אך לרוב זה לא קורה. צריך לקחת מאיתנו משהו כדי שנתחיל להעריך אותו. דוגמא: אויר. זה מאוד מובן מאליו שנושמים, אבל אם נקלע למצב של חנק ולא נצליח לנשום מספר דקות או שיהיו לנו בעיות נשימה ואז לפתע נצליח לנשום רגיל - מה יקרה? נהיה מלאי הכרת תודה ויציף אותנו רגש עצום של הקלה. הרגש הזה של ההקלה והתודה אמור להציף אתנו כול הזמן. כלומר, לחיות (ברמת תודעה גבוהה) ? אומר שכול הזמן יש בנו את התחושה של הכרת תודה על דברים פשוטים. כול הזמן להיות אסיר תודה שאתה נושם. זה לא אומר שצריך לעצור כל רגע, ולהגיד 'וואו, אני נושם', אלא שבחלק של התת-תודעה קיים אלמנט מתפעל ואסיר תודה ? כל הזמן. חלק שאומר: "wow, אני נושם". כלומר, לחיות באמת זה כול הזמן להיות בתחושה של wow, במקום כלשהו בעצמך.
אם אדם צריך להעריך משהו רק כשחסר אותו, כמו הנשימה, הוא לא ממש מעריך אותו. אנו צריכים להגיע למצב שנעריך משהו מבלי שהוא יהיה חסר לנו.
שום דבר אינו מובן מאליו, כל דבר מצריך יחס מיוחד. וזה לחיות במאמץ תודעתי מתמיד. לרגע לא להרפות ערנות פנימית. כי כל דבר מצריך התייחסות מיוחדת ואחרת. לא לעשות זאת, זה להיות מת בפנים ולהמית את זה שזקוק מאיתנו ליחס הזה (יחס מיוחד). ומדוע?
לא לעשות זאת, זה לנוון בתוכנו את ההתרוננות הפנימית הזו לגבי הרשמים שמגיעים אלינו מן החיים. לחיות זה להתרונן בפנים על כל דבר. וכשבמקום לדרוש מעצמנו התרוננות פנימית, אנו דורשים מן החוץ ? גירויים הולכים ומתגברים, אנו ממיתים את עצמנו מבפנים.
ולהתייחס לזולת במובן מאליו, זה לא להתייחס אליו כלל, ולא להתייחס אליו זה להתעלם ולהתעלם זה לא לתת לו תזונה דינמית של תשומת לב. ואז לאט לאט אנשים גוועים מבפנים, מחוסר התייחסות של אחרים אליהם.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
