מבט ביקורתי אל העולם. קפצו לי (:

מוניקה סקס..וואי התגעגעתי! איזה נוסטלגיה כל הלהקות האלה שהייתי שומעת עוד לפני שפתחתי את הבלוג, לפני שהיה ישראבלוג נראה לי..

כשהייתי אתמול אצל בן זוגי חשבתי לעצמי..כל פרידה היא משהו שהורג אותך קצת. כל פרידה משאירה בך צלקת וכל פרידה גם מחשלת אותך ולאט לאט אתה נעשה יותר רגיש לזה ופגיע, ויש אנשים שמגיעים למצב שהם כבר לא מאמינים באף אחד.

ואז חשבתי לעצמי..איך אני מאמינה באהבה? איך ילדה להורים גרושים מגיל 6 שראתה את הדבר הכי מכוער ונוראי שאפשר לעשות מזוגיות, מאמינה בה והולכת בדרכה.. וואו, עם הזמן אני מבינה כמה אני גידלתי את עצמי, כמעט בכל נושא אפשרי. זה הגיע למצב כל כך עצמאי בנפש שלי, שאפילו מה שההורים שלי עברו/עשו לא משפיע עליי. עובר ליידי ואני אפילו לא מסתכלת על זה. אני כל כך גאה בעצמי שחינכתי את עצמי והטבעתי בעצמי ערכים שאף הורה לא היה מלמד את הילד שלו. פשוט אף אחד מההורים שלי לא היה שם בשבילי , ואני הייתי שם בשביל עצמי וראיתי איך הם מתנהגים, ואמרתי שככה לא צריך, והילדים שלי יגדלו להיות אנשים ממש טובים. אני מבינה למה זה.. פשוט הם לא חונכו טוב, ובגלל שאתה לא התחנכת טוב אתה גם לא יודע לחנך טוב, כי אין לך דוגמה טובה. אבל הנה אני, אין לי דוגמה טובה אבל למדתי מהדוגמה הרעה כיצד לא צריך להתנהג.

במתכונת במתמטיקה עשיתי שאלה וחצי, אני גאה בעצמי ! והיה לא משהו בחתונה ביום חמישי, מסתבר שזה קרובים של חברה של אמא שלי, מה זה לא קשור שבאתי. אבל היה נחמד בסך הכל..אם לא חושבים על זה שבעלה ה-מגה מפגר ישב ליידי והם דיברו בקול רם ומשכו תשומת לב של כל השולחן שבכלל לא הכרנו אותו, וזה שבסוף לא לבשתי את מה שרציתי, ושלא באמת הכרתי בחתונה הזאת מישהו אבל עדיין רקדתי כמו מפגרת עם אנשים שאני לא מכירה. כן, היה לא משהו. אבל בזמן שהשתעממתי חלק מהזמן בחתונה הצטלמתי בפלאפון כי התלהבתי מהשיער.

אז הנה , לא נקפח את הקוראים שלי שבטח רוצים לדעת איך אני נראית עכשיו (התמונה בצד די ישנה) אז הנה תמונה אחת שממש אהבתי.

נדע ימים טובים יותר..